בפרק של הפודקאסט Stuff You Missed in History Class המנחות הולי פריי וטרייסי וילסון יוצאות למסע צבעוני במיוחד בעקבות הפיגמנטים שעיצבו את התרבות האנושית. מהציורים הקדומים במערות ועד הסגול של בתי המלוכה, מאחורי כל צבע מסתתר סיפור של מדע, אמונה, מעמד וחיפוש אחר יופי.
לפודקאסט סגנון קליל ונגיש שמצליח להפוך גם את ההיסטוריה הרחוקה והנושאים האיזוטרים ביותר לשיח מסקרן ומרתק. אם אתם אוהבים עיצוב, אמנות או פשוט סיפורים טובים, זה פרק ששווה לשמוע.

״גולאבי גאנג״ או ״הכנופייה הורודה״ הוקמה על ידי סמפט פל דווי – עובדת לשעבר במשרד הבריאות של הודו, שחותנה בכפייה בגיל 12. הכנופייה שמה לה למטרה להילחם בשחיתות ובאוזלת היד שמגלה המשטרה במאבק באלימות בהודו ובאלימות נגד נשים בפרט.

לפני שהיה הצבע של ברבי ושל קמפיינים פמיניסטיים, היה הוורוד גוון גברי, אלגנטי ומעודן. בספרו Pink: The History of a Color, ההיסטוריון הצרפתי מישל פסטורו (מחבר רבי־המכר על הכחול, השחור והירוק) מספר את ההיסטוריה המפתיעה של הצבע שעורר רגשות עזים יותר מכל גוון אחר. דרך ציורי קיר ממקדוניה העתיקה, בדי משי מהמאה ה־18, ופרסומות מהמאה ה־20, פסטורו מראה כיצד הוורוד עבר גלגולים תרבותיים ופוליטיים. זהו לא ספר על אופנה בלבד, אלא מסע אינטלקטואלי על האופן שבו צבע אחד משקף את השינויים החברתיים, המגדריים והאסתטיים של התרבות המערבית.

ז׳אקמוס הצרפתי, ילד הפלא של עולם האופנה, החליט להעלות את תצוגת אביב 2020 במרחק קילומטרים ספורים מבית ילדותו – בשדה לוונדר בדרום צרפת. ז׳אקמוס בנה מסלול ורוד שנפרש על פני 500 מטרים ועליו צעדו הדוגמנים והדוגמניות לבושים במיטב עיצובי הקולקציה. היריעה הוורודה שחצתה את שדות הלוונדר הלמה את הקולקציה העליזה ועוררה חשק עז לצאת לחופשה.

עשר שנים אחרי שיצא לאקרנים, הסרט ״מלון גרנד בודפשט״ של ווס אנדרסון ממשיך להיחשב לאחת היצירות האסתטיות בקולנוע המודרני. העלילה על שוער מלון אגדי באירופה שבין שתי מלחמות העולם היא מסגרת לסימפוניה ויזואלית של צבעים, קומפוזיציות וסגנון רטרו מוקפד להפליא. כל פריים נראה כמו תמונה שתוכננה עד לפרט האחרון, וכל תלבושת מספרת סיפור בפני עצמה. הסרט, שזכה בארבעה פרסי אוסקר, מגלה את הכוח של העיצוב לספר סיפור. זו המלצה חמה לחזור למלון שבו הכול ורוד ולדמויות הבלתי נשכחות של המלון המופלא הזה.

הסרט הפופולרי של הבמאית גרטה גרוויג כבש את הלב והצליח להחזיר את הקהל לבתי הקולנוע. בהכנות ליציאת הסרט שילבו כוחות הכוכבת והמפיקה מרגו רובי והסטייליסט אנדרו מוקמאל (Mukamal) ושקעו במחקר עומק על התלבושות האייקוניות ביותר של ברבי. הם פנו למעצבי האופנה הגדולים בעולם כמו ג'ורג'יו ארמני ודונטלה ורסצ'ה וביקשו שיצרו עבור מרגו מערכות לבוש לשטיח האדום בהשראת התלבושות המקוריות של ברבי. התוצאה: שטיחים אדומים שהתמלאו בתלבושות ורודות. מסע הקידום של הסרט נקטע בעקבות שביתת השחקנים בהוליווד, אך כדי לתעד את המראות הייחודיים הוחלט להוציא לאור את הספר "Barbie(TM): The World Tour". צלם האופנה קרייג מקדין צילם עיצובים של סקיאפרלי, ויויאן וסטווד ושל וינטג' שאנל, וכל הטוב הזה אוגד לספר אחד עם חומרים נדירים מארכיון האופנה של מאטל, איורי המעצבים וצילומי המדידות. ממליצה בחום להישאב עוד קצת אל אסקפיזם ורוד ומנחם.

הספר חוקר לעומק את משמעויותיו של הצבע הוורוד בהיסטוריה, בתרבות, באמנות ובאופנה. מעט צבעים מעוררים רגשות סותרים כמו הורוד, והספר מקבץ מאמרים מרתקים הבוחנים אותו מזוויות שונות. מלבד טקסטים תמצאו בין הדפים יצירות של אמנים שונים ובהם פבלו פיקאסו, אנדי וורהול, קריסטו וטקאשי מורקאמי. קריאה בספר מעניקה תמונה מעמיקה ורחבה על אודות הצבע הוורוד.

בספר Pink: The History of a Punk, Pretty, Powerful Color האוצרת וחוקרת האופנה ואלרי סטיל מספרת את ההיסטוריה התרבותית של הצבע הוורוד: מהמאה ה-18 ועד הוורוד המיליניאלי. זהו מסע חזותי ומרתק בעקבות צבע שהפך מסמל של תמימות ונשיות לסמל של מחאה, עוצמה וזהות. הספר, שיצא לצד תערוכה במוזיאון לאופנה של FIT בניו יורק, בוחן איך ורוד לבש ופשט משמעויות לאורך מאות שנים, מצרפת במאה ה-18, שבה גברים ונשים לבשו ורוד בגאווה, דרך הוליווד של שנות ה-50 ועד לאיקונות עכשוויות כמו ברבי.

Funny Face (״פנים מצחיקות״) הוא אחד הסרטים האלגנטיים ביותר בתולדות הקולנוע, בכיכובם של אודרי הפבורן ופרד אסטר. מאחורי העלילה הרומנטית על צלם אופנה ניו-יורקי שמגלה מוכרת ספרים ביישנית והופך אותה לדוגמנית-על בפריז, מסתתרת חגיגה של צבע, תנועה ואופנה במיטבה. הסרט, הוא הצהרת אהבה לעולם האופנה של שנות ה-50 ולרעיון של יופי לא שגרתי. את התלבושות בסרט שלובשת אודרי הפבורן עיצב הקוטורייר הובר דה ג׳יבנשי ויחד עם פסקול של ג’ורג’ גרשווין וצילום מהפנט בטכניקולור, הסרט הוא שיעור בסטייל, בחלום ובקסם של פריז. קטע איקוני בסרט הוא המנון לצבע הוורוד, אותו ראינו בהרצאה ואני מצרפת אותו גם כאן לצפייה חוזרת.