הספר מאגד מסע אוצרות מצולם של תיעודים היסטוריים מעבודותיה של מאדאם גרה, לצד שיח מקצועי עשיר וניתוח מעמיק של הגזרות שלה והפילוסופיה שמאחוריהן. הוא אינו עוסק בבגד בלבד, אלא בתפיסת העולם הייחודית שמאחוריו: הגוף הוא פסל, הקפל הוא סיפור והבד הוא חומר גלם ליצירת דימוי של נשיות חדשה.

בארכיון רוז לאופנה ולטקסטיל בשנקר שמורים אלפי פריטי לבוש וטקסטיל מהמאה ה־18, והוא מציע מבט מקרוב על טכניקות, חומרים והתפתחות העיצוב לאורך השנים. הוא פתוח עבור סטודנטים, חוקרים ומעצבים ללמידה ולמחקר ונגיש ברובו לצפייה מקוונת. באוסף שמורות גם שמלות מקוריות של מאדאם גרה.

עורכת הארכיון הבכירה ב־Vogue לרד בורלי־פרסון מציעה מבט חד על עונת הקוטור של 2025, ושואלת אם קוטור ״מודרני״ אפשרי. בכתבה ל־Vogue Runway היא מציגה דרך דוגמאות ממסלול התצוגה את המתח בין נוסטלגיה לחדשנות, בין אידיאלי גוף ישנים לטכנולוגיות עתידיות ובין פנטזיה רומנטית לביקורת תרבותית המבקשת לחשוף כוח, אינטרסים והיררכיות. בורלי־פרסון מציגה ניתוח המראה כיצד אופנה עילית, שאינה בהכרח עכשווית במראה, משמשת מראה המחזירה את השתקפות העולם שלנו – החששות, הכמיהות והדרכים שבהם אנחנו מתעקשים להמשיך ולנסות לפסל את היופי.

התערוכה, שאצרה שחר מולכו, במוזיאון תל אביב, היא רגע חשוב בנוף האמנות המקומי. היא מציעה חוויה אינטראקטיבית ועמוקה, שמזמינה את הקהל להוסיף את קולו לשמיכת טלאים פיזית ודיגיטלית הנרקמת מאלפי תגובות ותקוות. העבודה נוצרה בשיתוף האמנית והאקטיביסטית נדיה טולוקוניקובה וחושפת את כוחה המרפא של האמנות ואת הפוטנציאל שלה להוביל שינוי חברתי ופוליטי. התערוכה מגיעה לראשונה למזרח התיכון, מקום שבו נשים עדיין נאבקות על ביטחון, על ייצוג ועל הזכות להשמיע את קולן. ג'ודי שיקגו היא אחת מהאמניות הפמניסטיות הבולטות של ימינו ומוכרת גם בזכות שיתוף הפעולה שלה עם בית דיור. היא עוסקת זה שישה עשורים בשאלות על מגדר, על זהות ועל פעולה חברתית. התערוכה מציעה את שמיכת הטלאים כפלטפורמה לדיון ולריפוי, כלי המאפשר לדמיין עתיד של מנהיגות אמפתית, שותפות ואחריות; רגע של תקווה, יצירתיות ואומץ במציאות המורכבת בישראל. לצד התערוכה, נפתחה גם תערוכת יחיד של שיקגו בנסימה-לנדאו שחושפת אוסף של שישים שנות יצירה פורצת דרך.

סרט על חייו של המעצב איב סן־לורן שבמהלכו נחשפת מלאכת היד המדויקת שלו, המעצבת את הגוף מבפנים החוצה. תהליך היצירה של סן־לורן חובר ישירות לשפה של מאדאם גרה, שעיצבה בגדים כמו פסלים חיים בדיגום חופשי, בקפלים נקיים ובחיתוכים מדודים. הסרט מציג את יחסו האדריכלי של סן־לורן לבגד ולגוף הנשי, ומתוך כך נוצר הדהוד יפה בין שתי תפיסות עיצוביות רחוקות בזמן אך קרובות במהות. אני ממליצה לצפות בסרט שמציג סצנות סטודיו מרהיבות, צבעוניות שמזכירה צילומי אופנה ומבט אינטימי על תהליך היצירה.

אחד מהפודקאסט המומלצים בתחום האופנה הוא ״DRESSED״, שבו חוקרות האופנה אפריל קלהאן וקסידי זאקרי בוחנות את ההיסטוריה החברתית והתרבותית של מה שכולנו עושים כל יום: מתלבשים. הפרק מוקדש לשמלת הדלפוס (Delphos), שמלת משי עם מיקרו קפלים בהשראה יוונית, המפסלת את הגוף ללא מחוך. השמלה האייקונית של פוֹרטוּני מתמקדת בניסיון לפרק את מבנה הבגד המסורתי וליצור צללית זורמת וישירה על הגוף. העיסוק בקפלים, בחומר רך ובתנועה טבעית מציב נקודת השוואה מעניינת למאדאם גרה, ומחדד את ההבנה של שיטות העבודה והחשיבה החומרית העומדות בבסיס עבודתה.

במגזין Vogue Arabia התפרסמה כתבה המציעה נקודת מבט עכשווית על הטורבן כבחירה אסתטית וזהותית. נרידה פריימן, מייסדת מותג הטורבנים Nerida Turbans הפועל מסטודיו בלונדון מאז 2013, שופכת אור על התופעה. היא מתארת את הגישה שלה לעיצוב טורבנים, כיצד הם מבטאים זהות ואלגנטיות, ומה המשמעות של הפריט עבור לקוחותיה. הבחירה מתקשרת לסיפורה של מאדאם גרה, שבתקופת המלחמה אימצה טורבן מסיבות פרקטיות ועם הזמן הוא הפך לסימן ההיכר האלגנטי שלה. בטורבן, כמו בכיסויי ראש מסורתיים נוספים, נטענו משמעויות חדשות שאינן בהכרח מנתקות אותו מהמקורות הדתיים־רגשיים שלו.

תצוגה האופנה של המעצב יוג׳י ימאמוטו לעונת אביב 2006 חיברה פשטות עם היסטוריה עשירה. ימאמוטו השתמש בשני אלמנטים בסיסיים: חולצה לבנה וקפלים. עבודתו שואבת השראה מיצירתה של מאדאם גרה, המאסטרית הצרפתייה של הדיגום ועבודת הקפלים הקטנים והמדויקים. הוא מושפע גם מהביגוד היווני העתיק, כמו גלימת ההימטיון, שהתבסס על בד מקופל ונעטף סביב הגוף בחיתוך מינימלי. ימאמוטו מאמץ את תחושת התנועה המתמדת שיוצרים הקיפולים דרך משחקי אור וצל, אך מעדן ומאוורר אותה.

ליטל ויצמן היא בוגרת שנקר המתגוררת בפריז ובחשבון האינסטגרם שלה משתפת מבט עכשווי ומרגש על מורשתה של מאדאם גרה. ויצמן למדה ביסודיות טכניקות דיגום ייחודיות, ביקרה בתערוכות ובארכיונים המוקדשים לגרה, ושפת העיצוב שלה עצמה מעידה על מערכת יחסים מחקרית עם קפלים, נפחים ומבנים. עבודותיה מעידות כי השפה האיקונית של גרה – הדיוק, המשמעת החומרית והאדריכלות של הגוף – ממשיכה להדהד גם היום. הצצה לקולקציה שלה היא תזכורת לכך שמורשתה של גרה אינה היסטוריה רחוקה, אלא רלוונטית וחיה בימינו. אני ממליצה לעקוב ולראות כיצד עבודותיה של גרה מתורגמות ליצירה עכשווית.

התערוכה החדשה שתיפתח בברלין מזמינה את המבקרים למסע מרתק בעקבות המעצבת האיקונית מאדאם גרה. שיתוף הפעולה בין המוזיאון לאמנות דקורטיבית לבית הספר לתרבות ועיצוב ב־HTW Berlin מגיש לראשונה לקהל בגרמניה את סיפורה של חלוצת ההוט קוטור הצרפתייה. בתערוכה יוצגו שמלות הקפלים העדינות המשקפות את מחויבותה המתמשכת לתרבות ולאמנות ואת ההשראה הרבה ששאבה מתקופות קודמות.

התערוכה תיפתח ב־15 במאי ב־Kunstgewerbemuseum Berlin.

מאדאם גרה זכתה לכינוי ״הספינקס של עולם האופנה״ ובמחווה לכינוי אני מצרפת המלצה להציץ בסיור הווירטואלי לספינקס בגיזה שבמצרים. הדמות האניגמטית והמאופקת של גרה הושוותה לא פעם לפסל העתיק, הנקשר לאורך השנים עם נוכחות מסתורית ועוצמתית. הצפייה בספינקס, פסל־סף שמיוחסות לו תכונות אנושיות ותפקידו לארגן את המרחב האדריכלי, מאפשרת להבין לעומק את השפה, הצורניות והאיפוק שאפיינו את גרה.

סדרה בת עשרה פרקים החושפת פרטים מרתקים על עלייתו של הקוטורייר כריסטיאן דיור, על היריבות שלו עם קוקו שאנל ועל מערכת היחסים הקרובה שלו עם אחותו קתרין דיור. הסדרה גם מתארת איך בפריז של אחרי מלחמת העולם השנייה, ברגע אחד, נולד "המראה החדש" שלו - אנטיתזה לאופנה הפרקטית והחסכונית שהייתה נהוגה בתקופת המלחמה. המראה החדש שלו ביסס את הצללית הנשית הקלאסית  - מותן צר וחצאיות רחבות, והוא היה אחד המעצבים הראשונים שהחזיר את היוקרה והפנטזיה לעולם של אחרי מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה אינטימית שכתבה בעדינות ובאהבה אן גרר, נכדתה של מאדאם גרה. הביוגרפיה מצליחה לפזר מעט מענן המסתורין סביב דמותה של גרה דרך זכרונות משפחתיים, רגעים בחייה ועדויות מאחורי הקלעים. מפגשים עם נשים בעמדות מפתח, בהן מרלן דיטריך וג׳קי קנדי, מסייעים לחבר תמונה מורכבת של יוצרת שהפכה את הדיגום לשפה אישית. הספר מציע הצצה ישירה לשורשי המשפחה והתרבות ולנוף הרגשי שממנו צמחה אחת הדמויות המסקרנות בתולדות הקוטור.

בלנסיאגה הוא אחד מבתי האופנה המצליחים בעולם. את יסודותיו של בית האופנה יצק ובנה כריסטובל בלנסיאגה, המעצב הנחבא אל הכלים. הוא נחשב לאדריכל האופנה העילית והיה ידוע ביכולתו ליצור צלליות חדשות ומרגשות. בלנסיאגה היה גם אספן נלהב של אמנות וחיבר בינה לאופנה בשפה עיצובית פורצת דרך. הסדרה  "כריסטובל בלנסיאגה" ב-+Disney מגוללת את סיפורו של מעצב האופנה הספרדי ומורשתו הייחודית לאורך שישה פרקים: מילדותו בעיירת דייגים קטנה בספרד ועד להפיכתו לשם דבר בעולם האופנה של פריז. זו הצצה מרגשת לתרומתו הייחודית לעולם האופנה.

המעצב אזדין אלאיה נודע בעבודת יד מוקפדת, בבדים חדשניים ובאלגנטיות מינימליסטית. הוא עזב את העולם ב־2017 אך במהלך חייו הקים עמותה שמטרתה לשמר, לחקור ולהציג את עבודתו ואת אוספיו. המוזיאון שוכן ברובע המארה במרכז פריז, היכן שהיו בעבר הבית והסטודיו שלו, מציג תערוכות ומקדם מחקר ותוכניות חינוכיות סביב האוסף המפואר שנצבר לאורך חמישה עשורים. מדובר באחד מהאוספים  החשובים בעולם של היסטוריית אופנה, המונה מעל 35,000 פריטים. באוסף שמור גם אחד האוספים הגדולים ביותר של מאדאם גרה ובו מעל 500 דגמי הוט־קוטור שלה. חלק מהדגמים הוצגו בתערוכה Madame Grès: The Art of Draping, שהתמקדה בשיטת עבודתה הייחודית, שבה הבד ״נבנה״ סביב הגוף קפל אחר קפל. עבור אלאיה הייתה מאדאם גרה אם-היוצרים ומקור לשפה צורנית. בסתיו 2023 הוצגה בפאלה גליירה תערוכה של פריטים מהאוסף הענקי שלו. אני מצרפת לכם המלצה על הספר שליווה את התערוכה, שהקריאה בו היא צלילה לעומק הקשר בין מורשת העבר לשפת הקוטור המודרנית.