לקולקציית סתיו 2018 של מוסקינו, המעצב ג׳רמי סקוט שאב השראה מדמותה האיקונית של הגברת הראשונה ג׳קי קנדי והגיע למקום בלתי צפוי לחלוטין. נקודת המוצא הייתה תיאוריית קונספירציה ששילבה בין JFK, מרילין מונרו וחייזרים, ועליה בנה סקוט תיאוריה משלו: מה אם ג׳קי קנדי עצמה הייתה חייזרית? חליפות החצאית האלגנטיות, כובעי הפילבוקס והתסרוקות המזוהות עם ג׳קי קנדי הופיעו על המסלול בצבעים עזים. כמה מהדוגמניות נצבעו מכף רגל ועד ראש בגוונים בוהקים של צהוב, כחול ואקווה, מראה שהעניק לסגנון האיקוני של הגברת הראשונה נגיעה עתידנית ובלתי צפויה. את שמלות הערב הבלתי נשכחות עיצב סקוט בהשראת שני הארכיטיפים הנשיים של עידן קנדי – ג׳קי ומרילין – וחיבר בין אלגנטיות מלוטשת לזוהר הוליוודי. מומלץ בחום לצפות בתצוגה המלאה.

רון גללה (1931–2022) נחשב לאחד מחלוצי הפפראצי בארצות הברית ולמי שסייע להגדיר את התחום. הוא גדל בברונקס, במשפחה איטלקית־אמריקנית ממעמד הפועלים, שירת כצלם בחיל האוויר האמריקאי במלחמת קוריאה ואחר כך למד צילום עיתונאי ב־ArtCenter College of Design. גללה נודע במיוחד בזכות המרדף הממושך שלו אחרי ג׳קי קנדי, ונהג לצלם אותה באובססיביות במשך שנים. היא תבעה אותו ובית המשפט הוציא נגדו צו מניעה שהגביל את קרבתו אליה ואל ילדיה. כמה מהתמונות שצילם הפכו לדימויים איקוניים והידוע שבהם Windblown Jackie משנת 1971 נכלל ברשימת מאה התצלומים המשפיעים ביותר של TIME. גללה אמר שהצילום שלו ״לא מבוים, ספונטני, בזמן שהמצולם אינו מוכן למצלמה״. עבודתו הובילה לעימותים פיזיים עם מושאי הצילום שלו, ובשנת 1973 מרלון ברנדו שבר לו את הלסת והפיל חמש משיניו. שנות ה־70 היו תקופה מרכזית בקריירה של גללה, וסגנונו הריאליסטי הלם את הקולנוע האמריקאי המחוספס והבלתי מלוטש של התקופה. בתצלומיו תועד עולם הידוענות בכל זוהרו המרתק והנרקיסיסטי. בספרו Jacqueline כתב: ״ג׳קי קנדי אונאסיס, האישה הנחשקת ביותר בעולם, רצתה שאני, רון גללה, צלם הפפראצי, ארדוף אחריה״. שנים לאחר מכן אמר: ״אומרים שאני השארתי אותה חיה בתודעה״.

בהרצאה דיברנו על השינויים שערכה ג׳קי קנדי בבית הלבן ובתפקידה כגברת הראשונה של ארצות הברית. אחד החשובים שבהם היה הפיכת הבית הלבן למוזיאון חי להיסטוריה האמריקאית ולמורשת הנשיאים שהתגוררו בו. ב־14 בפברואר 1962, יום האהבה, הזמינה קנדי את הציבור האמריקאי לסיור טלוויזיוני ראשון מסוגו בבית הלבן, בעקבות פרויקט השיקום ההיסטורי שהובילה. לצד כתב רשת CBS צ׳רלס קולינגווד, היא הובילה את הצופים בין החדרים ההיסטוריים, הציגה את הרהיטים, יצירות האמנות והחפצים שנאספו ושוחזרו, וסיפרה על ההיסטוריה שמאחוריהם. בשידור צפו עשרות מיליוני אמריקאים ובהמשך הוא הופץ ברחבי העולם והפך לאבן דרך בתולדות הטלוויזיה. הוא חשף לציבור את הבית הלבן המחודש והציג את הגברת הראשונה כאשת חזון וסמכות תרבותית, שהשתמשה בשימור, באוצרות ובטלוויזיה כדי לעצב מחדש את תדמיתו של הבית הלבן ואת תפיסת התפקיד שלה.

ספר הצילומים New York Jackie: Pictures from Her Life in the City מוקדש לשלושת העשורים שבהם חיה ג׳קי קנדי בניו יורק. לאחר ההתנקשות בבעלה בשנת 1963 עברה ג׳קי למנהטן, שהפכה לביתה עד מותה בשנת 1994. אוסף התצלומים הנפלא שבספר מציג צד אחר של אחת הנשים המפורסמות והמצולמות בעולם: מאחורי דמותה המוכרת מתגלים חייה של אם לשניים, עורכת ספרים וניו יורקרית בכל רמ״ח איבריה. אפשר לראות אותה אוכלת גלידה עם ילדיה בשדרה החמישית, עובדת עם סופרים בהוצאת הספרים דאבלדיי ורוכבת על אופניים בסנטרל פארק. בין חיי משפחה, עבודה והיום־יום העירוני, הספר אוצר רגעים מחייה של הגברת הראשונה מחוץ לבית הלבן, שמצאה בניו יורק זהות עצמאית ובית.

בהרצאה צפינו בקטעים מהסדרה ״סיפור אהבה: ג׳ון קנדי ג׳וניור וקרולין בסט״. הסדרה חוזרת אל אחד הזוגות המסקרנים והמצולמים ביותר של שנות התשעים: הוא, בנו של הנשיא ג׳ון פ. קנדי שנחשב לנסיך הלא רשמי של אמריקה, עורך דין, מו״ל של מגזין ואייקון תרבות. היא, יח״צנית של קלווין קליין שהפכה בן־לילה לאייקון של עולם האופנה הניו יורקי. הסדרה עוקבת אחר מערכת היחסים שלהם. נעמי ווטס בתפקיד אורח מגלמת את ג׳קי קנדי, שהלכה לעולמה לפני שג׳ון הספיק להכיר לה את קרולין. קשה שלא לתהות מה היה קורה אילו השתיים היו נפגשות, ואיך מפגש כזה היה משנה את הסיפור?

בשנת 2010 יצא במהדורה מחודשת הספר האיקוני של דיאנה ורילנד Allure שפורסם לראשונה בשנת 1980. עורכת הספר המקורי היא לא אחרת מאשר ג׳קלין אונסיס, חברתה הקרובה של ורילנד. בין דפי הספר תמצאו את עבודותיהם של מאן ריי, ססיל ביטון, ריצ׳רד אבדון ואחרים, והוא מאגד את התצלומים האהובים ביותר על ורילנד. דפדוף במהדורה המחודשת מדגיש עד כמה הקדימה ורילנד את זמנה. לכריכה החדשה נבחר צבע אדום עז, מחווה ל״קרימזון״ שהיה הצבע האהוב על ורילנד ושלט בסלון ביתה המפורסם.

מיני־סדרה בת חמישה פרקים מבית נטפליקס המגוללת את סיפור עלייתו ונפילתו של המעצב האמריקאי רוי הלסטון. הוא התחיל את הקריירה שלו בשנות ה־60 כמעצב כובעים וזכה לפרסום רב לאחר שג׳קי קנדי החלה לחבוש את עיצוביו. כשמעמדם של הכובעים באופנה דועך הלסטון מבין שעליו להמציא את עצמו מחדש. הוא פונה לעצב בגדים ופותח בית אופנה על שמו. כישרונו הגדול ועיצוביו החדשניים והמשוחררים הציעו רוח רעננה ושונה מהאופנה הצרפתית המוכרת. יואן מקרגור הנפלא מגלם את דמותו של המעצב ומוביל אותנו במסעו המפותל ומלא ההרפתקאות: הלילות הסוערים בסטודיו 54, החברות הקרובה עם לייזה מינלי, הנסיעה להתחרות במעצבים הצרפתים ב״קרב ורסאי״ – תצוגת אופנה ההיסטורית שהפגישה בין בתי האופנה של צרפת וארצות הברית – ולבסוף גם ההתרסקות הטראגית.

תערוכת הקבע ״הגברות הראשונות״ מוצגת במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית בוושינגטון ושופכת אור על תפקידה הבלתי רשמי והחשוב של הגברת הראשונה של ארצות הברית. התערוכה מציגה כיצד נשים שונות עיצבו את התפקיד והותירו את חותמן על הממשלים הנשיאותיים ועל האומה כולה. במרכז התערוכה מוצגות עשרות שמלות היסטוריות מאוסף הסמית׳סוניאן שנוסד בשנת 1912, בהן שמלות השבעה ושמלות ערב לאירועים ממלכתיים. פריטי הלבוש, החפצים האישיים ופריטים היסטוריים נוספים מאפשרים לבחון את הקשר בין אופנה, ייצוג ציבורי והשפעה פוליטית. בתערוכה אפשר לראות בין השאר שמלות של אלינור רוזוולט, של מישל אובמה וכמובן של ג׳קי קנדי. אני ממליצה לצפות בסרטון מאחורי הקלעים של התערוכה.

בהרצאה חשפנו את סיפורה של אן לואו, הקוטוריירית האמריקאית המבריקה שכונתה ״הסוד השמור ביותר של החברה הגבוהה״. במשך עשרות שנים עיצבה לואו שמלות ערב וכלה מפוארות עבור נשות האליטה האמריקאית, בהן שמלת הכלה האיקונית של ג׳קי קנדי, אך לא זכתה להכרה הראויה על עבודתה. בדומה ליוצרים אפרו־אמריקאים רבים, תרומתה יוצאת הדופן נותרה במשך שנים בשולי הסיפור המרכזי של תולדות האופנה. הספר Ann Lowe: American Couturier,  ראה אור בשנת 2023 לרגל תערוכה באותו שם, והוא כולל תצלומים מרהיבים של עיצוביה ומאמרים המעמיקים בחייה, ביצירתה ובמורשת שהותירה אחריה. הספר מעניק ללואו את המקום הראוי לה בתולדות הקוטור האמריקאי, ומזמין אותנו להתבונן מחדש בהיסטוריה של האופנה וביוצרים שנותרו בשוליה.

בהמשך לסיפורה של אן לואו, הספר Now You See Me: An Introduction to 100 Years of Black Design הוא המלצת קריאה בוערת לכל מי שמתעניין בעיצוב, בתרבות ובהשפעתם המרשימה של יוצרים שחורים באופנה, באדריכלות ובעיצוב גרפי. במשך זמן רב נדחקו מעצבים שחורים לשוליים ונעדרו מאור הזרקורים, אף שעבודתם עיצבה רגעים מכוננים ותנועות תרבותיות חשובות. הספר מביא לקדמת הבמה את תרומתם וחוגג מאה שנים של יצירה פורצת דרך שהותירה חותם עמוק על ההיסטוריה של העיצוב. סיפוריהם של מעצבי האופנה אן לואו ודאפר דן, המאיירת והקריקטוריסטית ליז מונטאגיו והמעצב הגרפי אמורי דאגלס, מספרים על הקשר בין עיצוב, זהות ומחאה, ומזמינים אותנו להתבונן מחדש בהיסטוריה של העיצוב. הרעיון מקבל ביטוי גם בעיצוב הספר עצמו, שנעשה תוך שימוש בגופנים שיצרו מעצבים שחורים, בהם טרה סילס, השואבים בחלקם השראה מההיסטוריה ומהתרבות האפרו־אמריקאית.

הספר When Jackie Saved Grand Central מאת נטשה וינג, עם איוריה היפהפיים של אלכסנדרה בויגר, הוא ספר ילדים מקסים ומעורר השראה המציג פרק חשוב בתולדות המאבק לשימור המורשת האדריכלית של ניו יורק. הספר מספר כיצד בשנות ה־70 הצטרפה ג׳קי קנדי למאבק למען הצלת תחנת הרכבת ההיסטורית גרנד סנטרל, והשתמשה במעמדה הציבורי ובהשפעתה כדי לגייס תמיכה. פעילותה, לצד ארגוני שימור ואנשי ציבור נוספים, סייעה להציל את אחד המבנים האיקוניים ביותר של ניו יורק, במאבק שהסתיים בפסיקה היסטורית של בית המשפט העליון בשנת 1978. מעבר לסיפור המרתק ולאיורים המרהיבים, הספר מזכיר כיצד מחויבות למורשת, נחישות ומעורבות ציבורית יכולות לחולל שינוי, והוא מציע קריאה מהנה ומעוררת מחשבה לילדים ולמבוגרים כאחד.

בנובמבר 2025 ראה אור ספרה של מישל אובמה  The Look, שנכתב בשיתוף הסטייליסטית הוותיקה שלה מרדית קופ ועוסק בקשר בין סגנון אישי, זהות ודימוי ציבורי. הספר כולל יותר מ־200 תצלומים, בהם כאלה שלא פורסמו בעבר, ועוקב אחר התפתחות סגנונה של אובמה, מהופעותיה הראשונות בזירה הציבורית ועד השנים שלאחר עזיבת הבית הלבן. הוא מציג כיצד השתמשה באופנה ככלי תקשורת, וכיצד הבחירה במעצבים צעירים, בצבעים ובצלליות הפכה לאמצעי לביטוי נוכחות, מנהיגות וזהות. הספר עוסק גם בביקורת שהופנתה כלפיה, משיערה ועד זרועותיה החשופות, ובאופן שבו אותן בחירות אופנתיות עשויות להתקבל אחרת כאשר מדובר בנשים שונות. בעיניי זו קריאה משלימה וטבעית לסיפורה של ג׳קי קנדי: שתי נשים שבתקופות שונות השתמשו באופנה כשפה של ייצוג, השפעה וביטוי עצמי.