המתרגמת ענבל שגיב נקדימון ביקרה בתערוכת גיבורות ומצאה שם הדים לכמה ספרים שתרגמה בהם "שם צופן: וריטי" מביא את סיפורן של שתי גיבורות של ממש, חיילות בצבא בריטניה. ב-11 באוקטובר 1943, מטוס ריגול בריטי מתרסק בשטח צרפת הכבושה. הטייסת והסוכנת החשאית שהיא מובילה הן חברות נפש. האם מישהי מהן תצליח לשרוד? זהו סיפור בדיוני, אך הוא מבוסס על תחקיר היסטורי מקיף שערכה הסופרת אליזבת וויין, שהיא טייסת בעצמה. הספר נפתח בסצינת חקירה בשבי הגסטפו, ומבהיר מהרגע הראשון את חשיבותם של פריטי לבוש. אחד מהם הוא סוודר סרוג מצמר שנפרם מחליפה מהודרת. השימוש החוזר בחומר גלם דומה לסוודר שסרגה גוצ'ה וולד טייבלום במחנה העקורים ברגן בלזן מצמר שפרמה מגרביים של חיילים גרמנים והושאל לתערוכת "גיבורות" מאוסף החפצים של יד ושם. אני מצרפת לכם קישור לרכישת הספר וגם הפניה לפוסטים באתר שלה הנקרא "מה תלבשו למסע בזמן?", אחד המספר על הביקור בתערוכה ״ גיבורות״ ופוסט נוסף ומרתק על איך הכינו בעלות הברית בגדים למרגלות וסוכנים חשאיים שנשלחו למשימות באירופה הכבושה.

כולנו מכירים את הפוסטר של רוזי המסממרת (Rosie the Riveter), האישה עם הבנדנה המנוקדת וחולצת הג'ינס שהפכה לאייקון פמיניסטי בתרבות האמריקאית. עכשיו הגיע הרגע להכיר את הנשים שהיו רוזי האמיתית. הדמות של רוזי מסמלת את הנשים שנכנסו אל שוק העבודה בשל המחסור בכוח אדם במהלך מלחמת העולם השנייה. המהלך עיצב את חייהן ושינה את חלוקת התפקידים המסורתית בין גברים לנשים. אחרי המלחמה, עם שובם של הגברים משדה הקרב, נאלצו נשים רבות לשוב אל תפקידיהן הקודמים. לראשונה החודש זכו אותן נשים להכרה על מאמציהן וקיבלו בוושינגטון את מדליית הזהב של הקונגרס. כעשרים נשים לבנות שיער הגיעו לטקס החגיגי, בפריטי לבוש אדומים מנוקדים בנקודות לבנות. אני ממליצה לקרוא את הכתבה בניו-יורק טיימס שהנציחה את המאורע וראיינה את הנשים, חלקן חצו את גיל 100, ולצפות בשיחה המצולמת והמרגשת עם אחת מהן. זו גם הזדמנות להמליץ על "The Life and Times of Rosie the Riveter" סרט דוקומנטרי מצוין של הבמאית קוני פילד שצולם ב-1980.

שקד ארקין, חוקרת ומשמרת אופנה בארכיון רוז לאופנה וטקסטיל בשנקר, עבדה בתערוכה על שימור בגדי הים של לאה גוטליב. עבודת השימור היא מלאכת מחשבת מורכבת ומרתקת, הדורשת רגישות אין-סופית, מחשבה מעמיקה ואהבה אמיתית לבגדים. באינסטגרם שלה, וגם בעמוד ארכיון רוז שנקר, שקד משתפת מזווית אישית ומעניינת על תפקידה כמשמרת, ועל הסיפורים המרגשים והנסתרים שהבגדים חושפים.

הפודקאסט ״DRESSED״ הוא הפודקאסט האופנה האהוב עליי. מנחות הפודקאסט הן היסטוריוניות האופנה אפריל קלהאן וקסידי זכרי, והן בוחנות את ההיסטוריה החברתית והתרבותית של מה שכולנו עושות כל יום: מתלבשות. הפודקאסט עלה לאוויר ב-2018 והוא מארח בכל פרק יוצרים וחוקרות לשיחות קלילות וסוחפות על ההיסטוריה של הלבוש ועל עולם האופנה העכשווי. הפרק "At War with Fashion: World War II" בפודקאסט "Dressed: The History of Fashion" מציע מבט מעמיק על האופנה הצרפתית והתנגדות במהלך מלחמת העולם השנייה. הפרק, מציג את הקשר בין סגנון אישי למרד נגד הכיבוש הנאצי. האזנה מומלצת למי שמעוניין להבין כיצד האופנה שימשה כאמצעי התנגדות וכיצד נשים השתמשו בבגדיהן כדי להביע עמידה רוחנית בתקופה קשה זו.

מגזין מוזיאון העיצוב חולון הוא מקום טוב להעמיק בכל הקשור לתערוכות שמוצגות בו. שלוש כתבות מלוות את התערוכה ״גיבורות״, וכל אחת מהן פותחת צוהר לעולם מרתק שקשור באופנה ובמלחמה. כתבה ראשונה סוקרת כיצד ממשלת בריטניה, בשיאה של מלחמת העולם השנייה, גייסה את עולמות האופנה והעיצוב לשירות הציבור והרוח הלאומית. כתבה שנייה צוללת אל עולם האופנה היהודי-ברלינאי החל מהמאה ה-18, וכתבה שלישית מתארת איך אופנה השתלבה באידיאולוגיה במשטר הנאצי וניסחה חזון אופנתי לאומי.

אני רוצה להמליץ שוב על שני ספרים המספרים את הסיפור הבלתי ייאמן של הנשים שתפרו אופנה עילית במחנה הריכוז אושוויץ. לוסי אדלינגטון, סופרת והיסטוריונית של טקסטיל, פרסמה ב-2017 את הספר "הסרט האדום", המבוסס על סיפור אמיתי. בשנת 2021 יצא לאור ספר ההמשך "התופרות מאושוויץ", המתעד את פגישותיה של אדלינגטון עם מי שהיו התופרות בסטודיו התפירה העילית במחנה ההשמדה אושוויץ ושרדו את התופת. הסטודיו הוקם על ידי הדוויג הס, אשתו של מפקד המחנה, כדי לשרת את נשות הקצינים. עבדו בו 23 נשים ובפברואר 2021 הלכה לעולמה ברכה קוהוט, התופרת האחרונה שנותרה בחיים, ועדותה נמצאת בספר. האסירות שעבדו בו נאלצו להשתמש בכישוריהן, כדי לתפור בגדי יוקרה מפרוות, מבגדים ומתכשיטים שנגזלו מקורבנות המחנה. זהו סיפור בלתי נתפס על אומץ, על תושייה ועל מקומה של אופנה בתקופות אפלות. הפרק הראשון זמין לקריאה ב-Ynet בכתבה של איתי יעקב. ויש לי בשבילכם קוד הטבה לספר ״התופרות מאושוויץ״. קוד הטבה: גיבורות.

לפעמים כדי להבין את הכוח של אופנה, צריך להתבונן בעיתות מחסור. בספר המופלא Dressed for War, ההיסטוריונית ג'ולי סאמרס מספרת את סיפורה של אודרי ווידרס, עורכת ווג הבריטית בזמן מלחמת העולם השנייה – אישה שהבינה שסטייל אינו מותרות, אלא מקור כוח. דרך מסלול חייה של ווידרס נחשף עידן שבו עיצוב אופנה היה תחת מגבלות מחמירות: כמה כפתורים מותר? מה אורך המכפלת? איך להסתדר בלי גרביים? אבל יותר מכל – זהו סיפור על יצירתיות ללא גבולות, והזמנה לשאול גם היום: איך יוצרים יופי, גם בעידן של קיימות ואתגרים?

בתערוכת "גיבורות" פעל מאחורי הקלעים אמן נוסף: מוני מדניק, מעצב התלבושות הנפלא שמלווה את הבמות המרכזיות בישראל זה שנים רבות. מוני, בוגר ומרצה בכיר בשנקר, שחזר עבור התערוכה 24 מערכות לבוש היסטוריות – עבודה שמצריכה ידע עצום, דיוק אינסופי ואהבה גדולה לזיכרון ולפרטים. ברפרטואר שלו תיאטראות מובילים, אינספור מעצבים שעברו תחת ידיו והוקרה – אבל יותר מכל: אהבה אמיתית לבד ולסיפור שהוא יודע לספר. ממליצה לעקוב אחריו ואחרי יצירתו

Chutzpah Girls הוא ספרן מלא ההשראה של תמי שלוסברג וג'ולי סילברסטיין, שמציב במרכז הבמה נשים יהודיות נועזות, יצירתיות ובעלות חזון, כאלה שלרוב נעלמו מדפי ההיסטוריה. הספר כולל איורים של 12 אמניות יהודיות מרחבי העולם, וכל אחד מהם מוסיף רובד ייחודי לסיפור הקולקטיבי שהספר טווה. מאז השביעי באוקטובר, נשים הפגינו כוח ונחישות יוצאי דופן, ולעיתים, דווקא בגלל כך הודרו מהשיח הציבורי. עכשיו, אולי יותר מתמיד, יש חשיבות עצומה להבליט, להוקיר ולספר את סיפורן של נשים יהודיות מכל תחומי החיים.

המותג "גוטקס" הוא סיפורה של אישה שבתושייה רבה הפכה את מפעל מעילי הגשם שלה למותג בגדי ים. הסרט "גברת G" של הבמאית דלית קימור (שותפות ליצירתו היסטוריוניות האופנה אילה רז וקרן בן חורין), חושף את סיפורה של שורדת השואה לאה גוטליב שייסדה את המותג. בשנת 1949 עלתה מהונגריה עם בעלה ארמין ושתי בנותיהם. המשפחה התמקמה ביפו והקימה מותג למעילי גשם. במהרה הבינו בני הזוג גוטליב שמעילי גשם והאקלים הישראלי לא נועדו זה לזה ולאה פנתה לעצב בגדי ים. הסרט מתאר את סיפורה של אימפריית בגדי הים דרך קטעי אנימציה, צילומי ארכיון נדירים של מדידות ושל תצוגות אופנה מפוארות וגם ראיונות עם גוטליב עצמה. גוטליב ניהלה את האימפריה ביד רמה והעדיפה שיפנו אליה בשם Miss G. עיצוביה התאפיינו בהדפסים אוריינטלים, בהשראות מתרבויות שונות כמו אפריקה וסין לצד השראות מאמנים מודרניים כמו גוגן, מירו, דגה ושאגאל. את בגדי הים לבשו הדוגמניות הגדולות בעולם: נעמי קפמבל, קלאודיה שיפר ותמי בן עמי בהפקות ענק שהתפרסמו במגזינים הנחשבים ביותר.

אם ביקרתם בתערוכה "גיבורות", סביר שהתפלאתם: איך בתוך מוזיאון חולון צמח פתאום רחוב בפראג משנות ה־40 או בריכת שחיה בקומה השניה? מאחורי הפלא הזה עומד שמואל בן שלום – אמן, מנהל קריאייטיב ומעצב תפאורות מהמבריקים שפועלים כיום. שמואל מתגורר בניו־יורק ויוצר קונספטים בלתי נשכחים לפרסומות, קליפים והפקות בינלאומיות. בארץ הוא זכור כמנהל הקריאייטיבי הראשי של אירוויזיון 2019 – ההפקה שכבשה מעל 200 מיליון צופים בעולם. עם רקורד מרשים בעבודה עם שמות כמו Dita Von Teese, Vogue Hommes וסמסונג, שמואל יודע לספר סיפור לא רק במילים – אלא בחללים, באור ובחומר. שווה לעקוב אחר העבודות שלו – הן חגיגה לעיניים ולנשמה.

ספר התערוכה ״גיבורות: אופנה ותקווה במלחמת העולם השנייה״ זוכה להצלחה, ואני נרגשת לספר שנשארו עותקים אחרונים מהמהדורה. הוא זמין לרכישה באתר המדיטק בהטבה מיוחדת. הספר המהודר בן 250 עמודים בכריכה קשה, והוא משמר את חווית הביקור ומאגד את אוצרות התערוכה כולה. הסיפורים האנושיים על היצירתיות ועל ניצחון הרוח נכרכים בספר לצד מאות תצלומים היסטוריים, תצלומים מהתערוכה עצמה, טקסטים שנכתבו במיוחד וציטוטים בלתי נשכחים. דפי הספר מזמינים לצלול אל הדרכים שבהן בגדים, אופנה ותרבות היו למקור של כוח ושל תעצומות נפש בזמנים הקשים ביותר. הספר קרוב לליבי, ואני ממליצה להזמין אותו כל עוד ניתן. מספר העותקים מוגבל, ועל פי ניסיון העבר מלאי ספרי התערוכות אוזל במהירות. יש לכם קוד הטבה: ספר.

כשמתקרבים אל הבובות בתערוכת "גיבורות" – מרגישים שהן כמעט ונושמות. הקסם הזה הוא פרי עבודתו של המעצב הנפלא ויוי בלאיש, שהחייה עבורנו נשים מהעבר בטכניקות של פיסול ותלת־ממד. ויוי, מהקולות הבולטים והאהובים באופנה הישראלית, משלב בעבודותיו בין נוסטלגיה לעכשוויות, בין בוהמיה לחלום. עבודותיו ניכרות בפרטים הקטנים, בתנועה שבבדים, וברגש שנוגע בלב. ממליצה בחום לעקוב אחרי הקולקציות שלו – הן שירה שקטה בתפרים.

אחרי שני שיתופי פעולה מרגשים ("לא לפי הספר" ו"כשהמוזות לא שותקות"), אורן ברזילי ואני משתפים פעולה שוב – הפעם בתוך תערוכת "גיבורות". אורן יצר פסקול ייחודי לכל אחד מהחללים – מוזיקה שמחברת את המבקרות והמבקרים אל האווירה, הרגש והסיפור של כל גלריה. ביקרתם כבר? אני ממליצה להאזין לפסקול התערוכה שוב – להתרגש מחדש באטלייה של הדי סטרנד, או בבריכת השחייה המרהיבה עם בגדי הים של לאה גוטליב. בנוסף, אורן הרכיב פלייליסט בהשראת התערוכה – מוזיקה שמתכתבת עם השראה, זיכרון ותקווה.

מאז פתיחת התערוכה אני מתרגשת בכל פעם שמישהו משתף אותי בחוויה האישית שלו אחרי הביקור. אחת מהנשים שכתבו לי היא בתיה ניסן, מקיבוץ כיסופים שבעוטף. בתיה פונתה מביתה אחרי השבעה באוקטובר, וכשהיא ומשפחתה הגיעו למלון בים המלח ללא בגדים או חפצים אישיים, היא החלה לכתוב מחשבות ותובנות שעלו מתוך הימים הראשונים של חוסר הוודאות. בין היתר כתבה על הקשר העמוק בין בגד לזהות אישית, ועל האופן שבו הלבוש משפיע על תחושת אנושיות, מסוגלות וחוסן. בתיה, בעלת העסק "בית ב־עוטף" מלמדת ויוצרת מרחבים חיצוניים ופנימיים שנועדו להיות בית דרך סטיילינג, איפור ועיצוב . אחרי ביקור בתערוכה היא שלחה לי מאמר שכתבה על התקופה הזאת וסיפרה שהביקור בתערוכה חיבר אותה לקשר בין הבגד ברגעי שבר היסטוריים, כמו בתקופת מלחמת העולם השנייה, לבין תהליך האיחוי של הזהות אחרי השבעה באוקטובר. אני מצרפת כאן את המאמר ששלחה לי, מתוך רצון לשתף אתכם בקול חשוב שמאיר את הכוח שיש לבגד דווקא ברגעים שבהם הכול מתפרק.

עידית ברק, מרצה בכירה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, מביאה עמה תשוקה לטכנולוגיה ולאופנה, לצד אהבה עמוקה למחקר, שחזור ושימור פריטים היסטוריים. בתערוכה, עידית הפיקה ויצרה את המסדרון ההיקפי, שלוקח אותנו למסע מרגש אל סיפורן של נשים ואופנה בזמן מלחמת העולם השנייה. יצירת המסדרון דרשה עבודת מחקר מדוקדקת ומרתקת. כל פרויקט שעידית נוגעת בו ראוי למעקב צמוד! אני מצרפת עבורכם גם את הקישור לחשבון האינסטגרם שלה.

אני ממליצה לחזור ליצירת המופת של קוונטין טרנטינו, ממזרים חסרי כבוד מ-2009. העלילה מתרחשת בצרפת הכבושה ועוקבת אחרי שתי עלילות מקבילות: האחת על יחידת חיילים יהודים-אמריקאים (המכונים "הממזרים") שיוצאים לצוד נאצים באכזריות, והשנייה על צעירה יהודייה שמתחבאת בזהות בדויה ומוצאת את הדרך לנקום במשטר שגזל ממנה את משפחתה. שתי העלילות מתנקזות אל ערב דרמטי אחד בבית קולנוע בפריז שעתיד לשנות את ההיסטוריה בדרך שרק טרנטינו יכול להמציא. כפי שסיפרתי בהרצאה, הסרט היה אחת ההשראות שלי לתערוכה בגלל האופן שבו הוא משכתב את ההיסטוריה ומוכיח שסיפורים יכולים להיות לא רק עדות, אלא גם תיקון היסטורי. הסרט נחשב לאחד מהישגיו הגדולים של הבמאי, ומשחקים בו טובי השחקנים ובהם כריסטוף וולץ, בראד פיט, מלאני לורן ודיאן קרוגר. הסרט מצליח להצחיק, להכאיב ולרגש, ובעיקר מזכיר לנו כמה כוח יש לסיפור טוב. הסרט זמין לצפיה ב-Apple TV ו- yes VOD.