ההמלצה הראשונה היא אישית. כמו שסיפרתי לכם בהרצאה, אבא שלי הלך לעולמו לפני שנה. הוא היה איש יצירתי, סוער, חכם, פרוע ויפה תואר. הייתה לו בלורית מפוארת במיוחד, כזו שאי אפשר להתעלם ממנה, ובטח שלא בהרצאה על שיער. השיער שלו היה חלק מהנוכחות, מהאופי, מהדרך שבה הוא נכנס לחדר. בתחילת שנות ה־60 ההורים שלי גרו בארצות הברית, ואבא תמיד אהב לספר שבלימודים הוא פגש את מי שהפך לחבר הכי טוב שלו ולימים מנהל ההופעות של הרולינג סטונס. הוא הלך להופעות של הסטונס ושל לד זפלין, וחי מוזיקה באמת. בבית היה לו אוסף תקליטים מדהים, והוא חשף אותנו למוזיקה מגיל צעיר, בסקרנות ובהתלהבות. בהרצאה שיתפתי אתכם בפלייליסט שהכנתי בהשראתו ובו שירים שאהב, וגם כמה שירים יפים על שיער. זו עוד דרך קטנה שלי לזכור, ולהמשיך לשמוע אותו. אני מצרפת עבורכם קישור לפלייליסט.

״הצמה״ הוא סרט המבוסס על רב־המכר העולמי מאת הסופרת והבמאית לטישיה קולומבני. הוא מספר שלושה סיפורים שמתרחשים במקביל, בשלוש מדינות שונות: קנדה, הודו ואיטליה. במרכז כל סיפור עומדת אישה אחת, עם חיים, רקע ואתגרים שונים לגמרי. בהתחלה אין קשר נראה לעין ביניהן, אבל ככל שהסרט מתקדם מתגלה חיבור חזק ומרגש. שרה היא עורכת דין מצליחה שמתמודדת עם מחלה קשה, סמיטה חיה בכפר בהודו ומנסה להציל את עתיד בתה, וג׳וליה עובדת בבית מלאכה משפחתי לייצור פאות ונאלצת לקחת אחריות ברגע אחד. מה שמחבר בין שלושתן הוא השיער – אחת מאבדת אותו, אחת בוחרת להקריב אותו, והשלישית מתפרנסת מיצירתו.

הסרט מראה איך שיער הוא לא רק מראה חיצוני, אלא סמל לזהות, לכוח ולבחירה. זה סרט אנושי, נוגע ומעורר מחשבה, שמספר סיפור פשוט אבל חזק על נשים, התמודדות ותקווה. הסרט זמין לצפייה ביתית בתשלום באתר הסנימטק.

״המורדת״ (Unorthodox) היא מיני־סדרה של נטפליקס, המבוססת על ספרה האוטוביוגרפי של דבורה פלדמן. במרכזה עומדת אסתי, צעירה שגדלה בקהילה החרדית של חסידות סאטמר בברוקלין, נישאת בגיל צעיר ומחליטה לברוח לברלין בחיפוש אחר חיים אחרים. הסדרה נעה בין חייה בקהילה הסגורה לבין הצעדים הראשונים שלה בעולם החופשי, ומציגה את הפערים, הבלבול והפחד שמתלווים לשינוי כזה. אחד הסמלים החזקים בסדרה הוא השיער. בקהילה שבה אסתי גדלה, השיער הנשי מוסתר, מגולח ומכוסה בפאה, כחלק מכללי הצניעות והשליטה בגוף האישה. אחת הסצנות החזקות והמטלטלות ביותר בסדרה היא הרגע שבו מגלחים לאסתי את השיער – סצנה שקטה אך עוצמתית, שממחישה אובדן של זהות אישית ושל חופש בחירה. המשחק של שירה האס ועמית רהב חזק ומדויק, והסדרה מצליחה להיות מרגשת ומעוררת מחשבה.

״שוברות את הקרח״ הוא פודקאסט של האגודה למלחמה בסרטן, בהנחיית אלינור קופלר, שמוקדש להתמודדות עם מחלת הסרטן מזווית אישית, אנושית ולא מתייפייפת. זהו פודקאסט בן שמונה פרקים, שמתמקד בין היתר בכובעי הקרח – פתרון שמסייע להפחתת נשירת שיער בקרב מטופלות בכימותרפיה. בכל פרק אלינור, שמחלימה מסרטן השד, משוחחת עם נשים וגברים שחוו את המחלה מקרוב. השיחות פתוחות, אינטימיות ונוגעות, ועוסקות לא רק בטיפולים, אלא גם בפחדים, בכוחות שמוצאים בדרך, ובאנשים שמלווים את החולים – בני משפחה, חברים וצוותים רפואיים. זה פודקאסט חשוב, מרגש ומחזק, שנותן מקום גם לשיער, גם לגוף, ובעיקר לנפש.

Wigging Out: Fake Hair That Made Real History הוא ספר ויזואלי מרהיב מאת ג’סיקה גלסקוק, שמציע מסע רחב ומפתיע דרך ההיסטוריה של פאות ותוספות שיער. הספר עובר אלפי שנים של אופנה ותרבות – ממצרים העתיקה של קליאופטרה, דרך חצרו של לואי ה־14, ועד אייקונים עכשוויים כמו נעמי קמפבל וליידי גאגא. הספר בנוי כרצף של רגעים היסטוריים, שמראים איך שיער מלאכותי שימש לא רק ליופי, אלא גם למעמד, כוח, זהות ומחאה. לצד פאות של קיסרים רומיים ונשים מהמאה ה־19, מופיעים גם דראג קווינס, פאנקיסטים לונדוניים והשטיח האדום של המט גאלה. הצילומים מרהיבים, והטקסט נגיש ומעניין, כולל ראיונות עם יצרני פאות, סטייליסטים וקולעי שיער בני זמננו. זה ספר שמראה עד כמה שיער “מזוייף” יכול לספר סיפור אמיתי מאוד על החברה והתקופה שבה הוא נלבש.

Self Made היא מיני־סדרה של נטפליקס שמבוססת על סיפורה האמיתי של מאדאם סי.ג’יי. ווקר  האישה הראשונה בארצות הברית שהפכה למיליונרית בכוחות עצמה. אוקטביה ספנסר מגלמת את ווקר בעוצמה ובכריזמה בסדרה שעוקבת אחר שרה ברידלאב, אישה אפרו־אמריקאית שנולדה זמן קצר אחרי ביטול העבדות, עבדה ככובסת וסבלה מבעיות קשות בקרקפת ובשיער. מתוך החוויה האישית הזו היא מפתחת מוצרי טיפוח לשיער לנשים שחורות, ומצליחה לבנות אימפריה עסקית תוך מאבק בדעות קדומות, גזענות ותחרות בשוק. מעבר לסיפור ההצלחה, הסדרה עוסקת בזהות, יופי, צבע עור וכוח כלכלי. זו דרמה סוחפת ומעוררת השראה, שמראה איך שיער יכול להיות נקודת מוצא לשינוי אישי וחברתי עמוק.

סרט אנימציה קצר שמתרחש בוקר אחד בביתה של זורי, ילדה אפרו־אמריקאית עם שיער מתולתל ושופע, שמתכוננת לאירוע חשוב ורוצה תסרוקת מיוחדת. הבעיה היא שאמא שלה לא נמצאת בבית, ואבא שלה, צריך להתמודד לראשונה עם משימה לא פשוטה: לסדר לה את השיער. האבא צופה בסרטוני הדרכה, פותח מגירות עמוסות במסרקים, גומיות ומוצרים, ומנסה שוב ושוב, תוך תסכול, בלבול וגם רגעים מצחיקים. זורי עצמה מנסה לעזור, מתייאשת, וחווה את הקושי כשדברים לא מסתדרים כמו שדמיינה. דרך הניסיונות והטעויות, נוצר רגע אינטימי של חיבור. הסרט כמעט נטול דיאלוג, אבל מצליח להעביר סיפור שלם על הורות, זהות וגאווה. Hair Love הוא סרט קצר, מדויק ומרגש, שמראה איך מחווה קטנה יכולה להכיל עולם שלם.

הספר הוא אוסף צילומים מרהיב שמתעד יותר משלושים שנות עבודה של הצלם הניגרי J.D. Okhai Ojeikere. לאורך השנים הוא בחר להתמקד בתסרוקות נשים בניגריה, ותיעד מאות סגנונות שיער כפי שנלבשו ביומיום, באירועים חגיגיים, בטקסים ובחיי הקהילה. אלו אינן תסרוקות מבוימות או אופנתיות בלבד, אלא סגנונות אמיתיים, שנוצרו ונלבשו על ידי נשים שונות, בתקופות שונות ובאזורים שונים במדינה. בצילומיו מופיע שיער קלוע, אסוף ומפוסל לצורות מורכבות, שלעיתים נראה ממש כמו פסל. אבל מעבר ליופי החזותי, הספר מציע מבט אנתרופולוגי עמוק: כל תסרוקת קשורה להקשר חברתי, תרבותי או טקסי מסוים. דרך הכיתובים וההסברים, נחשפת מערכת שלמה של סימנים – מעמד, גיל, שייכות, אירוע או זהות אישית. זהו תיעוד של שיער כמשהו חי ומשתנה, שמאפשר להבין דרכו מבנים חברתיים, מסורות ויחסי תרבות.

״אליזבת״ הוא סרט תקופתי עוצמתי שמציג את עלייתה של אליזבת הראשונה לכס המלוכה באנגליה במאה ה־16. קייט בלאנשט מגלמת אליזבת צעירה, כמעט תמימה, שנכנסת לעולם פוליטי אכזרי של מזימות, בגידות ולחץ בלתי פוסק להינשא. לאורך הסרט אנחנו רואים איך היא לומדת את כללי המשחק, בוחרת את האנשים הנכונים סביבה, ובעיקר מבינה מה המחיר של כוח ועצמאות. על התפקיד הזה זכתה בלאנשט בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בדרמה, זכייה שסימנה את הפריצה הגדולה שלה. הסרט משתמש במראה החיצוני של ״המלכה הבתולה״ כחלק מהמסר. בתחילת הדרך אליזבת מופיעה עם שיער חופשי ורך, שמסמל פתיחות ורגש. ככל שהיא מתחזקת והופכת לשליטה, המראה משתנה: השיער נאסף, מתוח ומעוצב בקפידה, והופך לחלק מהשריון שלה. זה סרט ויזואלי ועשיר, שמספר איך זהות, שלטון ומראה חיצוני שזורים זה בזה.

התערוכה "Des cheveux et des poils" (שיער ראש שיער גוף), שהתקיימה במוזיאון האמנויות הדקורטיביות (Musée des Arts Décoratifs) בפריז חקרה את ההיסטוריה התרבותית והחברתית של השיער האנושי. כ-600 יצירות מהמאה ה-15 ועד ימינו, כולל תסרוקות מוגזמות מתקופת מארי אנטואנט, מכונות קיבוע שיער מהמאה ה-20, פריטי אופנה של מקווין ומרגיאלה עשויים שיער, ופיסול קלאסי לצד תמונות עכשוויות של שיער גוף, חשפו כיצד השיער סימל פראוּת בעולם היווני-רומי והנוצרי, דרישה להחלקה כסימן תרבותי, ומאבקי מגדר ומעמד דרך הסרתו או הצגתו. זו תערוכה שהוכיחה שהשיער הוא כלי מחאה, אופנה וזהות, ממש כמו ביגוד או תכשיטים.

פלונטר (Tangled) הוא סרט אנימציה של דיסני, עיבוד מודרני ומלא הומור לאגדה של רפונזל. זה סרט שנראה במבט ראשון כעוד סיפור נסיכות לילדים, אבל מתגלה כיצירה חכמה, מצחיקה ומרגשת גם למבוגרים. העלילה עוקבת אחרי רפונזל, נערה בעלת שיער ארוך במיוחד וכוחות ריפוי, שגדלה כלואה במגדל ויוצאת לראשונה אל העולם האמיתי. השיער הוא לב הסיפור. רפונזל לומדת בהדרגה שהשיער שמגדיר אותה כל חייה הוא גם הכלי שמחזיק אותה כבולה, ושבחירה אמיתית דורשת לעיתים ויתור. עם דמויות שובות לב, הומור חד ופסקול קליט, פלונטר מצליח להיות סרט משפחתי שגם מבוגרים חוזרים אליו שוב ושוב, הרבה אחרי שהילדים כבר גדלו.

סרטון של מוזיאון ויקטוריה ואלברט מגלה את עולם האבל הוויקטוריאני דרך פריטים מרהיבים ומצמררים: שמלת משי שחור מפוארת עם רצועה ארוכה ותחרה מנצנצת, תכשיטים שזכו לפופולריות לאחר מות הנסיך אלברט, ותכשיטי שיער אנושי מרהיבים כמו קשתות ארוגות, פרחים ותמונות נאו-קלאסיות עם קברים ועצים, עשויים משיער אנושי. הסרטון מתעד איך גם טקסי אבל קשורים לאופנות, ואיך שיער ופריטים אחרים הם אמצעי זיכרון לאורך ההיסטוריה.

Hairspray הוא סרט מוזיקלי צבעוני ושמח שמתרחש בבולטימור של תחילת שנות ה־60 ומספר סיפור פשוט עם מסר ברור: יש מקום לכולם, בלי קשר למראה, צבע עור או מידת גוף. במרכז העלילה עומדת טרייסי טרנבלד, נערה מלאת אנרגיה שחולמת לרקוד בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית של העיר ומוצאת את עצמה בלב מאבק נגד אפליה, גזענות ואובססיה לרזון. מעבר לשירים הקליטים ולריקודים, לשיער מקום מרכזי בסרט. תסרוקות הכוורת הגבוהות, הספריי הבלתי נגמר והפאות המוגזמות הם לא רק קישוט, אלא סמל לתקופה ולנורמות יופי נוקשות. בצוות השחקנים אפשר למצוא שמות מוכרים כמו ג’ון טרבולטה, קווין לטיפה, מישל פייפר, זאק אפרון ואמנדה ביינס, לצד ניקי בלונסקי בתפקיד הראשי. עם הרבה הומור ולב גדול, היירספריי הוא סרט שמזכיר שיופי, כמו חופש, מגיע בהרבה צורות.