וידאו־ארט משנות ה־80 בן 40 דקות המורכב מרצף של דימויים של גרייס ג׳ונס מבעד למצלמה של ז׳אן פול גוד. העבודה משקפת את המתח שבין הבימוי המוקפד שלו לבין הנוכחות הבימתית החזקה והבלתי ניתנת לשליטה שלה. היצירה מטשטשת את הגבול בין קליפ, הופעה חיה ואמנות פרפורמנס ומבליטה את הדרך שבה גרייס משתמשת בגוף, במבט ובתנועה כדי לייצר דימוי עוצמתי, חד ולעיתים מאתגר. דרך שיתוף הפעולה ביניהם נוצרה שפה ויזואלית ייחודית שהשפיעה על אופנה, מוזיקה ותרבות חזותית עד היום. אני מצרפת עבורכם קישור לצפייה בוידאו־ארט המלא.

הסדרה התיעודית של אנדי וורהול, "15Minutes", ששודרה ב-MTV בסוף שנות ה-80, מתעדת את עולם התרבות והאמנות של ניו יורק. הסדרה שואבת השראה מתיאוריית ״15 דקות התהילה״ של וורהול שגורסת שבעידן המדיה והפרסום, כל אדם, בלי קשר לכישרון או להישג, יכול לזכות בפרסום עולמי – אך לרגע קצר בלבד. וורהול, שחזה את תרבות הסלבריטאות המהירה, טען שבעולם רווי דימויים, תהילה היא זמנית, שטחית ונגישה לכל מי שימצא עצמו ברגע הנכון מול המצלמה. הסדרה מציגה שיחות עם אמנים, מוזיקאים, ודמויות אייקוניות של התקופה. ג׳ונס, שהייתה גם חברה קרובה של וורהול וגם מושא השראה עבורו, מייצגת את הרוח האנרגטית, החצופה והאוונגרדית של ניו יורק באותן שנים.  שלושה פרקים זמינים לצפיה ביוטיוב.

אזאדין אלאיה, מעצב העל הצרפתי-תוניסאי, היה ידוע בגישתו הפיסולית לאופנה ובקשריו הקרובים עם גרייס ג׳ונס, שהייתה אחת המוזות הגדולות שלו. בפריז פועל כיום מוזיאון המוקדש לעבודתו, והוא ממוקם בסטודיו ההיסטורי שלו במארה. המוזיאון מציג אוסף נדיר של עיצובי קוטור, פריטי ארכיון ותערוכות מתחלפות. ג׳ונס לבשה רבים מעיצוביו הנועזים, שהדגישו את גופה האתלטי ואת ההופעה הבימתית הדרמטית שלה. ביקור במקום הוא חוויה מעוררת השראה לכל חובב אופנה.  

פיליפ טרייסי הוא אחד ממעצבי הכובעים הגדולים בהיסטוריה של האופנה, וגרייס ג׳ונס היא בין המוזות הגדולות שלו. הספר "Philip Treacy: Hat Designer" מציג את עבודתו יוצאת הדופן, שמשלבת ארכיטקטורה, פנטזיה ותיאטרליות. טרייסי יצר כובעים בלתי נשכחים עבור ג׳ונס. הספר חושף את התהליך היצירתי של טרייסי, עם צילומים מרהיבים ותובנות מעמיקות על עולם העיצוב והבמה.

המוזיקה המהפנטת של גרייס ג׳ונס משלבת דיסקו, רגאיי, ניו ווייב ופופ עם קול עוצמתי ונוכחות בימתית יוצאת דופן. קלאסיקות כמו ״Slave to the Rhythm" ו-"Libertango" מבליטות את הרב-גוניות המוזיקלית שלה. אני ממליצה להאזין לפלייליסט בספוטיפיי המכיל את להיטיה הגדולים ביותר - הדרך המושלמת לצלול לעולם האקלקטי של ג׳ונס. בנוסף אני מצרפת עבורכם פלייליסט ובו כל הוידאו-קליפים שלה לאורך השנים. 

הקליפ של השיר "באסה סבבה" של נטע ברזילי הוא מחווה ויזואלית מובהקת לגרייס ג׳ונס. את הקליפ יצר המעצב האמנותי שמואל בן שלום, שאחראי גם על התערוכה ״גיבורות״.  בן שלום שאב השראה ישירה מהאסתטיקה החדה, הצבעונית והאנדרוגינית של ג׳ונס, במיוחד מתוך הקליפ האייקוני "Slave to the Rhythm". משחקי הצורות, הקווים הגרפיים והאיפור הדרמטי יוצרים דיאלוג בין הדימויים החזקים של שתי האמניות. ברזילי, כמו ג׳ונס, בוחנת מחדש את מושגי היופי והנשיות, ויוצרת דמות נועזת ומאתגרת. את הקליפ ביים רועי רז.

האוטוביוגרפיה של גרייס ג׳ונס שבה היא משתפת בסיפור חייה יוצא הדופן,  מילדותה הקשוחה בג'מייקה ועד הפיכתה לאייקון חוצה גבולות של מוזיקה, אופנה ותרבות. היא מתארת את הקשרים שלה עם דמויות מפתח כמו אנדי וורהול וז'אן-פול גוד ומתעמתת עם תעשיות הבידור והאופנה ומהציפיות שלהן מנשים כמוה. בסגנונה הישיר והחסר עכבות,  מספרת ג׳ונס על העליות והמורדות בקריירה שלה, על חיי הלילה הפרועים בניו יורק, ועל המסע הארוך והמרתק שעברה.

הסרט התיעודי ״Grace Jones: Bloodlight and Bami״ לוקח אותנו למסע עם גרייס ג׳ונס, לא דרך תחנות קריירה מסודרות אלא דרך החיים עצמם. המצלמה מלווה אותה על הבמה ומאחורי הקלעים, בהופעות, באולפן ההקלטות, בשיחות טלפון מתוחות וגם ברגעים הכי יומיומיים שיש. לאורך הסרט אנחנו רואים את גרייס עובדת על האלבום Hurricane, נוסעת לג׳מייקה ופוגשת שם את המשפחה שלה, הולכת לכנסייה, יוצאת לבלות, ונעה כל הזמן בין הדמות הציבורית האייקונית לבין האישה הפרטית. הקסם של הסרט הוא במעבר המתמיד בין עוצמה לפגיעות. גרייס מופיעה כמו לוחמת על הבמה, ואז מספרת בכנות על פחדים, זיכרונות וכאבים מהעבר. זה סרט שמאפשר לראות איך נולדת פרסונה ואיך היא מתקיימת לצד אדם אמיתי, מורכב ומלא סתירות.

ז׳אן פול גוד, הצלם והבמאי שעיצב את הדימוי האיקוני של גרייס ג׳ונס, מספר את מסעו האישי בספרו "Jungle Fever". הספר כולל את הצילומים פורצי הדרך שלו, ביניהם התמונות המפורסמות של ג׳ונס בגזרות גיאומטריות קיצוניות. גוד היה לא רק הצלם שלה, אלא גם בן זוגה ושותף קריאטיבי, והשפיע רבות על הדרך שבה העולם תופס את דמותה. הספר הוא חגיגה ויזואלית של שנות ה-70 וה-80, עם נגיעות של אומנות, פרסום ואופנה.