בשנת 1990 יצאה מדונה לסיבוב ההופעות Blond Ambition World Tour והציבה רף חדש למה שמופע פופ יכול להיות: תיאטרון של תעוזה, מיניות, אופנה וסיפור חזותי. לקראת הסיבוב היא פנתה לז׳אן פול גוטייה וביקשה ממנו לעצב את התלבושות – שיתוף הפעולה הראשון ביניהם, שהוליד מאז כמה מהדימויים המזוהים ביותר עם שניהם. כשגוטייה הלביש אותה במחוך הקונוסים בגוון ורוד־אפרסק הוא הוציא את המחוך ממרחב ההלבשה התחתונה והציב אותו במרכז הבמה. פריט שנקשר היסטורית למשמעת ולריסון הגוף הנשי הפך לשריון ראוותני של כוח, שליטה והתרסה. המחוך עיצב מחדש את יחסי הכוח בין האישה שעל הבמה למבט שהופנה אליה. המופע שילב הלבשה תחתונה ואופנה עילית, דימויים דתיים, מחוות לקולנוע, כוריאוגרפיה ושפה חזותית שנראו שונה מכל מה שפופ הציע עד אז. גורמים קתוליים והוותיקן קראו להחרים את המופע והמשטרה איימה לעצור את מדונה בגלל הקטע הפרובוקטיבי של Like a Virgin. אבל מדונה, כדרכה, המשיכה בשלה. Blond Ambition נחשב עד היום לאבן דרך בתולדות מופעי הפופ: הרגע שבו הקונצרט הפסיק להיות רצף של שירים והפך ליצירה תיאטרלית שלמה, שבה אופנה, גוף, מוזיקה ודימוי מספרים יחד סיפור. אני ממליצה בחום לצפות בהופעה המלאה.

בהרצאה הכרנו את אחת המוזות יוצאות הדופן של ז׳אן פול גוטייה: הדוגמנית הישראלית סטלה עמר אליס. גוטייה ערער על מודל היופי האחיד של תעשיית האופנה ושילב בתצוגות דוגמנים ודוגמניות בגילים, במידות, במבני גוף ובזהויות שונות. עמר אליס הגיעה לפריז כמאפרת, וגוטייה הבחין בה בקהל בתצוגה של ויוויאן וסטווד. הוא הוקסם מהמראה ומהנוכחות שלה, הם נפגשו לארוחת ערב והוא הזמין אותה לצעוד בתצוגה שלו. היא השתתפה בתצוגת אביב 1993, בתצוגת Chic Rabbis ובקמפיין שגוטייה עצמו צילם. החיבור ביניהם ביטא היטב את אחת התפיסות המזוהות ביותר עם יצירתו: אין גוף אחד שנועד לאופנה, ואין דרך אחת להיות יפה. בשנת 2010 פרסמה עמר אליס את הספר Size Sexy, הזמין גם במהדורה דיגיטלית, שמשלב בין סיפורה האישי לעיסוק בדימוי גוף ובקבלה עצמית.

בין פריט אינטימי למסר פוליטי, החזייה מעולם לא הייתה רק בגד תחתון. הסיפור המקוון של גוגל Culture, ‏Women’s Rights and Bras, בוחן את הקשר רב־השכבות בין הלבשה תחתונה לתפיסות של הגוף הנשי, אופנה והיסטוריה חברתית ופוליטית – מהמחוך המרסן ועד למחאות נגד החזייה ולרגעים שבהם היא הפכה דווקא לסמל של כוח, נראות ושחרור. מסע חזותי קצר ומרתק בעקבות האופן שבו הגוף הנשי עוצב, רוסן, נמדד והוצג, נלחם והשתחרר, לעיתים ממש תפר אחר תפר. תצלומים היסטוריים, חומרי ארכיון ודימויים איקוניים מהתרבות הפופולרית מתלכדים לסיפור שמראה כיצד פריט אישי כל כך יכול לשאת עליו היסטוריה שלמה. החזייה אינה גיבורה חד־משמעית של דיכוי או שחרור, אלא זירת מאבק על הזכות לעצב את הגוף, להציג אותו ולהעניק לו משמעות.

באחד מפרקי העונה השנייה של הסדרה ״שיר אחד״ אנחנו זוכים להצצה נדירה לסיפור שמאחורי ״דיווה״ – השיר שהזניק את דנה אינטרנשיונל למעמד של כוכבת בין־לאומית ואייקון תרבות. ראיונות בלעדיים וחומרי ארכיון נדירים מאפשרים לפרק לשחזר את הדרך שהובילה את דנה ממועדוני תל אביב אל במת האירוויזיון, ולחזור אל הרגע שבו תרבות המועדונים, זהות טרנסית ופופ ישראלי נפגשו על הבמה הבין־לאומית. סיפור אישי על שאפתנות, זהות וניצחון, אבל גם על רגע תרבותי מכונן ששינה את גבולות הנראות בישראל ומחוצה לה. אפילו מי שמכיר את הסיפור עשוי לגלות בו צדדים חדשים.

הוא גדל בפרוורי פריז, ילד חולמני שמצא בציור מפלט ועולם חלופי. בגיל שמונה־עשרה, לאחר ששלח את הסקיצות שלו לבתי האופנה הגדולים, התקבל לעבודה אצל פייר קרדן ומשם נפתחה הדרך לאחת הקריירות הנועזות והמשפיעות באופנה העכשווית. הספר The Fashion World of Jean Paul Gaultier: From the Sidewalk to the Catwalk ראה אור לצד התערוכה הנודדת שהוקדשה ליצירתו של המעצב. ספר אופנה מרהיב ומכתב אהבה לעולם שכולו תיאטרון, מיניות, חתרנות ובד. בין דפיו נפרשת הקריירה של גוטייה: תצוגות האופנה הגדולות, מקורות ההשראה, ראיונות, דימויים שטרם פורסמו והמוזות ושיתופי הפעולה – ממדונה ועד דיטה פון טיז. הספר מזכיר מדוע אצל גוטייה הבגד לעולם אינו רק בגד: הוא במה שעליה הגוף יכול להמציא את עצמו מחדש. מסע מרגש על גוף, מגדר, דמיון וחירות.

״האלמנט החמישי״ (1997) של הבמאי לוק בסון הוא סרט מדע בדיוני צבעוני, מוגזם ומהפנט, בכיכובם של ברוס ויליס, מילה ג׳ובוביץ׳, גארי אולדמן וכריס טאקר. העלילה מתרחשת במאה ה־23, כשנהג מונית מוצא את עצמו נדרש להציל את כדור הארץ בעזרת אישה מסתורית בשם לילו שנופלת עליו – תרתי משמע. ז׳אן פול גוטייה עיצב יותר מאלף תלבושות לסרט – מהבגד של לילו, דרך מדי הדיילות העתידניים ועד לתלבושות הראוותניות של רובי רוד – וכמה מהן נעשו לאיקוניות. לעולם בדיוני שנוטה להלביש את העתיד באפור ובמדים אחידים, גוטייה הכניס צבע, עור חשוף והגזמה. הבגדים שלו מבטאים תפיסה רדיקלית של גוף, זהות ומגדר, ומשלבים הומור, תחכום ותעוזה. אצל גוטייה גם נהג מונית, דיילת וחייזר הם מופע אופנה, והגוף הוא הטכנולוגיה המתקדמת ביותר. הסרט זמין לצפייה חופשית ביוטיוב בקישור המצורף.

בשנת 2011 נפתחה במוזיאון לאמנויות יפות במונטריאול התערוכה The Fashion World of Jean Paul Gaultier:  From the Sidewalk to the Catwalk.  תערוכה נודדת שבחנה אופנה כעיצוב, כפרפורמנס, כפרשנות תרבותית וככלי לערעור על מוסכמות חברתיות, מגדריות ואסתטיות. התערוכה נבנתה סביב שבעה עולמות נושאיים, שחשפו את האובססיות והקודים החוזרים ביצירתו של גוטייה. ים, הלבשה התחתונה, הפאנק הלונדוני והקאן קאן הפריזאי, גוף, ג׳ונגל אורבני, תרבויות ומוזות מופיעים בתערוכה כמקורות השראה מרכזיים. כ־140 מערכות לבוש מקוריות, לצד אביזרים, תצלומים, קטעי וידאו, רישומים ותלבושות במה, הפכו את התערוכה למיצב אופנה תיאטרלי וסוחף. גולת הכותרת הייתה בובות התצוגה שהוקרנו עליהן פנים והן דיברו, מצמצו ואף שרו. בדיעבד, זו הייתה תערוכה שהגדירה מחדש כיצד מציגים אופנה במוזיאון: לא כאוסף של בגדים דוממים, אלא כעולם תיאטרלי חסר גבולות. גוטייה הכניס את הקהל אל תוך הראש שלו – מקום שבו יופי, פרובוקציה, הומור וחופש מתקיימים יחד בלי לבקש רשות. אני מצרפת שני סרטונים מהתערוכה.