בגאלת האופנה של New York City Ballet גאלה שבו הבלט של ניו יורק מציג יצירות ותלבושות שלמעצבי אופנה מובילים, הוצג השנה שיתוף פעולה מסקרן בין המעצבת ההולנדית אייריס ואן הרפן לבין הכוריאוגרף ג'אמאר רוברטס. הפרויקט, Foreseeable Future, מציג תלבושות שמשפיעות ממש על אופן התנועה של הרקדנים על הבמה. העבודה עליהן הייתה מורכבת וחדשנית: שימוש בבדי אורגנזה יפניים דקים במיוחד, חיתוך מדויק בלייזר והדפסות דיגיטליות שמעניקות מראה עתידני־אורגני. למרות המורכבות של התלבושות הרקדנים תיארו תחושת קלילות ואפילו שחרור. ממליצה לצפות בסרטון על תהליך העבודה.

פסלו המפורסם של דגה ״רקדנית קטנה בת ארבע עשרה״ מוצג בימים אלה בתצוגת הקבע של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק וזו הזדמנות להמלצת צפייה מיוחדת: לפני כמה שנים הפיק המוזיאון סרטון על שחזור חצאית הטוטו המפורסמת של הפסל ועל השינויים שהיא עברה לאורך השנים. מומלץ מאוד לצפות בסרטון המלא.  בנוסף, מצרפת עבורכם את הסיפור  על איך הגיע אלי הביתה פסל בגודל אמיתי של הרקדנית הקטנה. 

סיפור האהבה בין דמות הבלרינה מהבלט הקלאסי לעולם האופנה החל במחצית הראשונה של המאה ה-20. קודם לכן דימוי הבלרינה היה נטול זוהר ורוב הרקדניות הגיעו ממעמד נמוך.

התערוכה "Ballerina: Fashion’s Modern Muse" הוצגה במוזיאון FIT בניו-יורק וחקרה את הקשר העמוק בין שני העולמות. ספר התערוכה מספר את הסיפור דרך דמותה של הבלרינה, וחובבי ריקוד ואופנה ימצאו בין דפיו את יצירותיהם של בלמיין, בלנסיאגה, שאנל, אלזה סקיאפרלי, דיור, איב סן לורן ואחרים. לספר צולמו בלרינות עכשוויות שלובשות קוטור בהשראת הבלט הקלאסי, ולצידן צילומי ארכיון של ריצ'רד אבדון, אדוארד סטייכן, אירווינג פן, מאן ריי וססיל ביטון.

הסדרה התיעודית MOVE צוללת אל שפת המחול והעשייה הייחודית של שישה יוצרים: צמד רקדני רחוב מארצות הברית המנסים לפרוץ, רקדנית דאנסהול מג'מייקה, רקדן פלמנקו מספרד שמטשטש את גבולות המגדר, כוריאוגרף הודי שהופך את הריקוד המסורתי למודרני, והיוצר והכוריאוגרף הישראלי אוהד נהרין. הפרק השני מוקדש לנהרין וללהקת בת שבע, ולאורכו נהרין משתף בנקודת מבטו הייחודית על תנועה ועל ריקוד. שם הוא מספר על גאגא, שפת תנועה שהוא פיתח, המבוססת על מחקר מתמשך של תנועה ומשמשת גם ככלי לטיפול. אני ממליצה לצפות בסדרה ולהתרגש באופן מיוחד מהפרק על הכוריאוגרף הכישרוני.

"סוזן ואלאדון: דוגמנית, ציירת, מורדת" הוא ספר שיצא בעקבות תערוכה שחקרה את החיים, האמנות והמורשת של הציירת הצרפתייה סוזן ואלאדון, שאליה התייחסתי בהרצאה אמש. ואלאדון היא אחת מאמניות רבות וחשובות ששמן נשכח במשך שנים, עד לאחרונה. התערוכה נפתחה לראשונה ב-2021 במוזיאון קרן בארנס בפילדלפיה והוצגה בהמשך גם במוזיאון גליפטוטק בקופנהגן.

על אף ילדותה הלא פשוטה, ואלאדון נלחמה כדי להפוך לאמנית מצליחה ולדוגמנית מבוקשת בקרב אמני התקופה. היא קראה תיגר על הנורמות החברתיות של זמנה, ביססה את עצמאותה כאמנית אוטודידקטית והייתה האישה הראשונה שהציגה ב״סלון״, תערוכת האמנות הרשמית של האקדמיה לאמנויות היפות בפריז.

לאחר מותה זוהתה בעיקר בתור האישה בשמלה הוורודה בציור "ריקוד בבוגיבל" של אוגוסט רנואר. פרט זה מעניין במיוחד כיוון שהאומנות שלה, ציורי הדיוקן והעירום, מלאים תעוזה ומעלים נושאים וסוגיות הממשיכים לעורר ויכוחים גם היום: תשוקה נשית, קונפליקטים של נישואים ואמהות, והאופן שבו נשים חוות את גופן. למעוניינים מצורף קישור לספר התערוכה הזמין לרכישה באמזון.

בהרצאה אמש התיחסנו לגיוון בעולם הבלט ובמיוחד לסיפורה של הפרימה בלרינה מיסטי קופלנד, מעין ״סיפור סינדרלה״ אמריקאי. קופלנד נולדה ב-1982 לאם יחידנית ולמשפחה חסרת אמצעים. בגיל 13 נחשפה לבלט על דרך המקרה: מדריכת אקרובטיקה בבית הספר שבו למדה זיהתה את כישרונה ושלחה אותה למתנ״ס מקומי המסבסד חוגים לילדים ממשפחות קשות יום. המורה בחוג הבלט גילתה את יכולותיה המופלאות של הצעירה, לקחה אותה תחת חסותה ותוך שנה בלבד נעשתה קופלנד לבלרינה זוכת פרסים.

לאורך הקריירה כבשה קופלנד פסגות רבות וב-2015 הפכה לפרימה בלרינה השחורה הראשונה בבלט האמריקאי. התבטאויותיה בנושא האפלייה הגלויה והסמויה חצו את גבולות עולם הבלט והיא נעשתה להשראה לדור שלם. מומלץ לצפות בה רוקדת את ״אגם הברבורים״ בהופעה משותפת עם התזמורת הפילהרמונית של לוס-אנג'לס.

בהרצאה עסקנו בעבודתו של דגה, אחד האמנים האימפרסיוניסטים המצליחים בתולדות האמנות, ובמיוחד בציורי הבלרינות שלו. לא רבים יודעים שהוא החזיק גם באוסף אמנות מופלא. לאחר מותו ב-1917 התגלו בו אלפי ציורים, רישומים והדפסים של המאסטרים הצרפתים מהמאה ה-19 שהיו מושאי הערצתו, כמו דלקרואה ואנגר, לצד יצירות של אמנים בני דורו כמו מאנה, סזאן, גוגן ומרי קאסאט. ספר שפרסם מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק עוסק באוסף האמנות המרהיב של האמן הנודע ומאגד מאמרים העוסקים בהשפעתן של היצירות שאסף על האומנות שלו. הספר זמין להורדה או לקריאה אונליין באתר המטרופוליטן וגם לרכישה באמזון.

לאורך ההיסטוריה אמניות רבות לא זכו להכרה מצד הממסד.  אני חושבת שכדאי להכיר סיפורים של נשים שהצליחו לפעול בתוך עולם גברי והציגו נקודת מבט ייחודית. בהרצאה דיברנו על שתי אמניות אימפרסיוניסטיות: האחת מארי קאסאט, אמנית אמריקאיות שפעלה בצרפת, פגשה את אדגר דגה והייתה לתלמידתו והיטיבה לתאר ברגישות ואינטימיות את חייהן של נשים ובמיוחד של אמהות. והשניה ברת מוריזו הצרפתייה שהתפרסמה בזכות ציוריה המתעדים סצנות ביתיות אינטימיות ונעשתה לאחת הדמויות המשפיעות בתנועה האימפרסיוניסטית. אני מצרפת המלצה לשני ספרי אומנות המוקדשים לכל אחת מהן: