קתרין דיור נולדה ב-2 באוגוסט 1917 בגרנוויל, נורמנדי. היא גדלה במשפחה אמידה, אבל המשבר הכלכלי הגדול הוביל לאובדן רוב הונה. בגיל 17, היא נאלצה לעבור לפרובאנס עם אביה, בעוד שאחיה כריסטיאן עבר לפריז להתמחות בעיצוב אופנה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בחרה קתרין בנתיב שונה לחלוטין מזה של אחיה. היא הצטרפה לתנועת ההתנגדות הצרפתית ופעלה תחת שם הקוד "קארו". היא אספה מידע מודיעיני חיוני עבור הבריטים על תנועות הצבא הגרמני, תוך סיכון חייה. היא ערכה פגישות חשאיות בדירה שחלקה עם כריסטיאן בפריז, שלעתים אף סיפק מקלט לחברי המחתרת.

ב-6 ביולי 1944, נתפסה קתרין על ידי הגסטפו. למרות עינויים קשים, היא לא גילתה דבר על חבריה למחתרת. היא נשלחה למחנה הריכוז רוונסבריק ולמחנות נוספים, שם עברה התעללות ועבדה בעבודת פרך. בסוף המלחמה, היא שרדה את צעדת המוות ושוחררה על ידי הצבא הסובייטי.

כשחזרה לפריז במאי 1945, היא הייתה כה רזה וחלשה עד שאחיה בקושי זיהה אותה. היא החליטה לשקם את חייה ולחזור לאהבתה הגדולה - פרחים. היא פתחה דוכן בשוק הפרחים של פריז והפכה למומחית בגידול ורדים ויסמין, פרחים חיוניים לתעשיית הבשמים.

במקביל, כריסטיאן דיור הקים את בית האופנה שלו ב-1946. ב-12 בפברואר 1947, הוא הציג את קולקציית ה"ניו לוק" המהפכנית שלו, שסימלה את חזרתה של היוקרה והפנטזיה לאחר שנות המלחמה הקשות. כריסטיאן רצה ללוות את הקולקציה בבושם שיהיה "מבושם באהבה", כך אמר, ואז נולד "מיס דיור".

השם "מיס דיור" נבחר כמחווה לקתרין. לפי האגדה, בזמן שכריסטיאן התלבט לגבי שם לבושם עם המוזה שלו, מיצה בריקארד, קתרין נכנסה לחדר. בריקארד קראה: "הנה מיס דיור!", וכריסטיאן השיב: "מיס דיור: זה השם לבושם שלי!" הבושם, שנוצר על ידי פול ואשה וז'אן קרל,  הגיע בבקבוק מעוטר בהדפס משבצות, שהפך לסימן ההיכר של המותג. ״מיס דיור״ הפך במהרה לסמל של רוך, עוצמה ונשיות - ערכים שכריסטיאן ייחס לאחותו האהובה. הבושם סימל את התקווה והשמחה שהגיעו לאחר המלחמה, ואת הרצון לחזור לחיים של יופי ואלגנטיות.

לאורך השנים, הבושם עבר מספר גלגולים ושינויים. ב-2005, הושק "מיס דיור שרי" כגרסה צעירה יותר של הבושם המקורי. ב-2011, הבושם עבר שינוי משמעותי תחת ידיו של פרנסואה דמאשי, הפרפיומר הבית של דיור. למרות השינויים, הרוח המקורית של מיס דיור - אלגנטיות, נשיות ואופטימיות - נשמרה.

השפעתה של קתרין דיור על המותג לא הסתכמה רק בשם הבושם. אהבתה לפרחים השפיעה עמוקות על העיצובים של כריסטיאן ועל הבשמים של בית דיור. הקולקציה הראשונה של כריסטיאן נקראה "Corolle", שפירושו עלי כותרת, כמחווה לאהבתה של אחותו לפרחים.

לאחר מותו של כריסטיאן ב-1957, קתרין מונתה ליורשת של אימפריית האופנה שלו, ולמי שאחראית על שמירת המורשת. היא הקדישה את חייה לשימור זכרו של אחיה ולקידום המותג שיצר. ב-1997, היא חנכה את מוזיאון כריסטיאן דיור בבית המשפחה הישן בגרנוויל, ושימשה כנשיאת כבוד של המוזיאון עד מותה ב-2008.

הסיפור של קתרין דיור ממשיך להשפיע על בית האופנה דיור עד היום. קולקציות רבות שאבו השראה מאהבתה לפרחים ולגינון. בקולקציית סתיו 2010, למשל, הוצגו עיצובים בהשראת פרחים. בקולקציית אביב 2020 נראו כובעי קש, שמלות רקומות פרחים ובגדי עבודה, וכיום, כמעט בכל תצוגה של דיור מופיעים סינרי גינון על המסלול.

המורשת של קתרין דיור הונצחה גם בתרבות הפופולרית. ספרה של ג'סטין פיקרדי, "Miss Dior: A Story of Courage and Couture", מספר את סיפור חייה המרתק. בנוסף, הסדרה "The New Look" ב-AppleTV מגוללת את סיפורו של עולם האופנה הגבוהה בזמן מלחמת העולם השנייה, כולל תפקידה של קתרין.

סיפורם של קתרין דיור והבושם ״מיס דיור״ הוא עדות לכוח הרוח האנושית ולאופן שבו אמנות ויצירתיות יכולות לצמוח מתוך הקשיים הגדולים ביותר. זהו סיפור של אומץ, אהבה ונחישות, המשקף את רוח התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ואת הרצון לחזור לחיים של יופי ואלגנטיות. מיס דיור אינו רק בושם; הוא תזכורת מתמדת לכוח של תקווה ואהבה, ולאופן שבו ניתן ליצור יופי גם בזמנים הקשים ביותר.