אחד השודים הנועזים והמדוברים ביותר התרחש לאחרונה במוזיאון הלובר בפריז: ארבעה רעולי פנים חדרו ל"גלריית אפולו", המקום שבו מוצגים תכשיטי המלוכה ההיסטוריים של צרפת, ובתוך פחות מארבע דקות ניפצו את שמשות התצוגה ולקחו שמונה תכשיטים מהמאה ה-19, בשווי מוערך של כ-88 מיליון אירו. בין הפריטים שנגנבו נמנים כתרים, שרשראות אזמרגד ויהלומים, עגילים וסיכות שעיטרו את ראשי המלוכה, בהם גם דיאדמת הקיסרית אז'ני, שרשרת נדירה שניתנה על ידי נפוליאון לאשתו מארי לואיז, וספירים השייכים למשפחת בורבון. השודדים ניצלו את עבודות השיפוץ בלובר, טיפסו באמצעות מנוף ושברו את דלת הזכוכית, כאשר אחד מהם לבוש באפוד פועלים כדי להיראות כשייך לצוות. צוות המאבטחים שהוזעק לא התערב פיזית, והשודדים נמלטו על אופנועים ורק שני פריטים נמצאו בסביבת המוזיאון, שבורים ועזובים.​

המשיכה האנושית אל שודדים וגניבות של אמנות ותכשיטים היא תופעה תרבותית שצברה תאוצה מאז שהאנושות החלה לייחס ערך לחפצים יפים. דייויד סיגל כתב ב-Atlantic ב-2015 כי "למשך תקופה ארוכה ככל שבני האדם מייצרים אמנות ומייחסים לה ערך, אמנות הובנה כסוג של מטבע של כוח ויוקרה", מהביזה של קברים במצרים העתיקה לפני אלפי שנים, דרך שודדי האמנות הנאצים במלחמת העולם השנייה, ועד לגניבות המודרניות של היום. כל פרשה של גניבה הופכת לסיפור שמצית את הדמיון, מעורר שאלות מוסריות ומייצר שובל של זיכרון תרבותי שנמשך דורות.​

הסופר מייקל פינקל, שחקר במשך 11 שנים את סיפורו של שודד האמנות הצרפתי שגנב יצירות בשווי שני מיליארד דולר, כתב ב-New Yorker שגנב אמנות "לוקח רק עבודות שמעוררות אותו רגשית, ולעתים רחוקות את היצירה היקרה ביותר במקום. הוא לא מרגיש חרטה כשהוא גונב כי מוזיאונים, לפי השקפתו הסוטה, הם בעצם רק כלא לאמנות". התפיסה הזו, שגניבת אמנות איננה רק פשע אלא מעין מחווה אסתטית, היא חלק ממה שהופך את הנושא למרתק מבחינה תרבותית ומוסרית.​

נוח צ'רני, חוקר פשעי אמנות בקיימברידג' והמייסד של Association for Research into Crimes against Art, מסביר ב-New York Times ש"שוק האמנות הוא הסקטור המסחרי הכי פחות שקוף והכי פחות מוסדר בעולם". צ'רני, שהקדיש את מחקרו להבנת המוטיבציות והפסיכולוגיה של פושעי אמנות, מצביע על כך שגנבים וגם אוספים יכולים לפתח התקשרות רגשית ליצירה "בדומה למערכת יחסים רומנטית", תובנה שמסבירה מדוע הסיפורים על שודדים ויצירות גנובות מרתקים אותנו כל כך: הם משקפים את הכמיהה האנושית העמוקה למה שאסור, נדיר ובלתי מושג.​

הקולנוע והספרות שיקפו את המשיכה הזו בדמויות אייקוניות כמו תומאס קראון, לופין וג'יימס בונד, אך המציאות מורכבת הרבה יותר. כפי שסיגל כותב, בשנות ה-90 שינו את הפרטים של פשע הגנב תומאס קראון בגרסה המחודשת של הסרט "מכיוון שקהל של שנות ה-90 יהיה פחות נוטה לאהדה עם שודד בנקים, בעוד שגניבת אמנות מרמזת על רמה של תחכום ואסתטיקה בפושעים שהופכת אותה ליותר מקובלת"—תובנה חדה על האופן שבו התרבות שלנו מייחסת ערך ומשמעות שונים לסוגים שונים של פשע.​

העניין התרבותי הבלתי פוסק בשודדים ובחפצים הגנובים חורג הרבה מעבר לממד הפלילי והכלכלי. כפי שנכתב ב-Atlantic, "אולי העיסוק התרבותי בגניבת אמנות קשור באותה מידה לפגיעות של החפצים הנגנבים כמו שהוא קשור לתפיסה לא אותנטית של פושע טוב לב עם טעם מעולה ועין יוצאת דופן לציור. מוזיאונים יכולים להיות הבעלים של יצירות אמנות במובן הטכני, אך יש להם תחושת אחריות מבחינת שמירתן עבור הדורות הבאים של המבקרים. זה מה שהופך את האובדן של מופתים כמו אלה שנגנבו לפני 25 שנה בבוסטון גם מרתק לאין שיעור, וגם קשה לשאת". בכך, כל גניבה של יצירת אמנות הופכת לא רק לפשע נגד רכוש אלא לאובדן תרבותי שמשפיע על כולנו, ולסיפור שממשיך לרדוף את הדמיון האנושי דור אחר דור.

לופן 

Lupin, 2021

הסדרה הצרפתית המצליחה של נטפליקס מציגה את אסאן דיופ (עומר סי), גנב מאסטר שמושפע מההרפתקאות של הדמות הספרותית ארסן לופן מתחילת המאה ה-20. בפרק הפתיחה, אסאן מבצע שוד נועז של שרשרת יהלומים יקרת ערך מהלובר עצמו, במסגרת מסע נקמה נגד משפחה עשירה שהאשימה את אביו בגניבה לפני 25 שנה. הסדרה הפכה למצליחה הבלתי אנגלית ביותר של נטפליקס בעת יציאתה בינואר 2021, עם 76 מיליון משקי בית שצפו בה בחודש הראשון. מעניין במיוחד לציין שהסדרה קדמה למציאות - הפרק שמתאר שוד בלובר שודר ארבע שנים לפני השוד האמיתי שהתרחש באוקטובר 2025.

שוד האומנות הגדול בהיסטוריה 

This Is a Robbery: The World's Biggest Art Heist, 2021

סדרה דוקומנטרית של נטפליקס בת ארבעה פרקים על שוד האמנות הגדול בהיסטוריה - ב-18 במרץ 1990, 13 יצירות אמנות בשווי של למעלה מחצי מיליארד דולר נגנבו ממוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר בבוסטון. בין היצירות שנגנבו היו יצירות מופת של רמברנדט, ורמיר ודגה, כולל "The Concert" של ורמיר, אחד מ-34 ציורים מוכרים שלו בלבד. הפשע עדיין לא נפתר, והיצירות מעולם לא נמצאו. המוזיאון מציע פרס של 10 מיליון דולר למידע שיוביל לשחזור האמנות - הפרס הגבוה ביותר שהוצע אי פעם על ידי מוסד פרטי. הסדרה חוקרת את התיאוריות השונות, החשודים האפשריים והקשרים למאפיה של בוסטון, תוך ראיונות עם עיתונאים, סוכני FBI ומומחי אמנות.

נראה טוב: סיפור אמיתי על אומנות מזויפת 

Made You Look: A True Story About Fake Art, 2020

דוקומנטרי פשע מרתק מאת בארי אבריץ' על שערוריית הזיוף הגדולה ביותר בהיסטוריה של האמנות האמריקאית. הסרט עוקב אחרי גלריה Knoedler, הגלריה המסחרית העתיקה והמכובדת ביותר באמריקה שנוסדה ב-1846, שנסגרה ב-2011 בעקבות חקירת FBI והאשמות של זיוף והונאה בתיל. ביום סתיו קר בשנת 2000, נאשמת זיוף שכונתה גלפירה רוזאלס הגיעה לגלריה עם אוסף של יצירות מופת של אמני אקספרסיוניזם מופשט לא ידועים, כולל פולוק, דה קונינג ורות'קו. כולם היו זיופים מופלאים שבוצעו על ידי אמן סיני בשם פיי-שן צ'יאן בביתו בקווינס. אן פרידמן, מנהלת הגלריה, שיווקה ומכרה את היצירות לאספנים ומוזיאונים שסמכו על המוניטין של הגלריה. הדוקומנטרי מנסה לענות על השאלה העיקרית - האם פרידמן הוטעתה אף היא או שהייתה שותפה מודעת להונאה של 80 מיליון דולר. המומחים המרואיינים בסרט חלוקים בדעתם, והצופים נשארים עם המסתורין.

האספן הגנב 

The Thief Collector, 2022

דוקומנטרי פשע מרתק על שוד אחד מהציורים היקרים ביותר של המאה ה-20 - "Woman-Ochre" של וילם דה קונינג, שנחתך מהמסגרת שלו ב-1985 כשהיה תלוי במוזיאון לאמנות באוניברסיטת אריזונה. 32 שנים מאוחר יותר, הציור נמצא תלוי בביתם של זוג אקסצנטרי בניו מקסיקו עם עין טובה ליצירות נהדרות אבל שיטה מאוד לא קונבנציונלית לאסוף אותן - ריטה וג'רי אלטר. הדוקומנטרי, בבימויה של אליסון אוטו, חוקר את השאלה מי היו בני הזוג האלה באמת ומה הניע אותם לגנוב את הציור. הסרט מתאר שלושה סוגים של גנבי אמנות: גניבת הזדמנות, גניבה לשם כסף, וגנבים שגונבים לעצמם - והסוג השלישי הוא המסוכן ביותר. ריטה וג'רי ראו את עצמם כ"אדונים של פשעים ללא קורבנות".​​

Stolen, 2005

דוקומנטרי שעוקב אחרי הארולד סמית', בלש אמנות מפורסם, כשהוא מנסה לפצח את המקרה של שוד מוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר (אותו אחד שמופיע ב-This Is a Robbery). למרות המאבק שלו במשך חייו בסרטן עור, סמית' הפך את המקרה הזה לאובססיה האישית שלו. הדוקומנטרי לוקח את הצופים למסע פראי שחוצה שתי יבשות, כולל פגישות סודיות עם חבר בעולם התחתון הפלילי של בוסטון, בלש לשעבר מסקוטלנד יארד, ומודיע מלומד בשם "The Turbocharger" שידע הרבה על ארגון טרור בינלאומי והקשר האפשרי שלו לאמנות הגנובה מגרדנר. שזורים בחקירה של סמית' סופרים עכשוויים מפורסמים שדנים בעוצמת עבודתו של ורמיר, וגם התכתבות של האספנית איזבלה סטיוארט גרדנר (בקריינות של בליית' דנר) עם היועץ שלה ברנרד ברנסון (בקריינות של קמפבל סקוט).

כיצד לגנוב מיליון

How to Steal a Million, 1966

הקומדיה הקלאסית הזו מביימו של ויליאם ויילר מציגה את אודרי הפבורן כניקול בונה, בתו של זייף אמנות (יו גריפית'). כשאביה משאיל פסל למוזיאון בלי שהיא יודעת שהוא למעשה יצירה מזויפת של סבה, היא מבינה שהיא חייבת לגנוב את הפסל מהמוזיאון לפני שבדיקת מומחים תחשוף את האמת ותסכן את כל האוסף המשפחתי. היא מגייסת את סיימון דרמוט (פיטר או'טול), גנב מקסים שהיא פוגשת במקרה, למבצע מתוחכם. הסרט משלב רומנטיקה, הומור ומתח עם תלבושות מעוצבות של ז'יבנשי, והוא נחשב לאחד הסרטים המקסימים ביותר של הפבורן. סצנת השוד עצמה, שבה השניים מתחבאים במוזיאון, היא תענוג קולנועי קלאסי.

השוד המושלם

The Thomas Crown Affair, 1999

פירס ברוסנן מגלם מיליארדר מקסים שגונב ציור מונה ממוזיאון המטרופוליטן בניו יורק תוך כדי החלפה של יצירה אחרת. הוא גנב אמנות קלאסי שמעריך את היצירות מעבר לערכן הכספי. רנה רוסו מגלמת חוקרת ביטוח שמתאהבת בו, רק כדי להרגיש נבגדת מאוחר יותר. הסרט המחודש הזה (גרסה מקורית יצאה ב-1968) משלב מתח, רומנטיקה וסצנות שוד מתוחכמות. השנה 1999 הייתה שנה פורייה במיוחד לסרטי שוד אמנות עם כוכבי קולנוע מובילים, והסרט הזה בולט במיוחד בזכות הכימיה בין ברוסנן לרוסו והמתח המתוחכם שהוא יוצר.

ריפיפי

Rififi, 1955

נחשב לאחד מסרטי השוד הטובים בכל הזמנים. הסרט הצרפתי של ז'ול דאסן עוקב אחרי ארבעה פושעים שמנסים לגנוב יהלומים מחנות תכשיטים מאובטחת ברחוב דה לה פה בפריז. במרכז הסרט סצנת שוד של חצי שעה המתרחשת כמעט בשתיקה מוחלטת - ללא דיאלוג או מוזיקה, רק נשימות כבדות וקולות כלי עבודה. הסצנה הזו הפכה לאייקונית והשפיעה על אינספור סרטים שבאו אחריה, כולל Mission: Impossible. דאסן ביים את הסרט לאחר שקונסל בהוליווד, וההצלחה שלו בצרפת עזרה לו לחזור לתעשייה. Rififi זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן 1955 ועדיין נחשב למופת בז'אנר הנואר הצרפתי.

אושן 8

Ocean's 8, 2018

דבי אושן (סנדרה בולוק), אחותו של דני אושן, מארגנת צוות של שמונה נשים כדי לגנוב שרשרת יהלומים בשווי 150 מיליון דולר של קרטייה בשם "טוסן" בזמן נשף המט גאלה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. התוכנית כוללת שכנוע של שחקנית מפורסמת, דפני קלוגר (אן הת'אווי), לענוד את השרשרת, תוך החלפה שלה בעותק זול. אבל זה רק חלק מהמזימה - בזמן הנעילה של המוזיאון, הצוות גונב גם תכשיטים מלכותיים אחרים. הסרט משלב אקשן, הומור והפתעות, עם קאסט כוכבות מרשים שכולל גם את קייט בלאנשט, אן הת'אווי והלנה בונהם קרטר. זוהי תוספת נהדרת לסדרת אושן עם נקודת מבט נשית מרעננת.

המעגל האדום

Le Cercle Rouge 1970

אחד מסרטי הפשע הגדולים שנוצרו אי פעם. בלב הסרט עומד אלן דלון בתפקיד קורי, עבריין מקצועי שזה עתה שוחרר מהכלא ומקבל טיפ על חנות תכשיטים יוקרתית בפלאס ונדום, אחד מהאיזורים היקורתיים ביותר בפריז. דלון, במיטב הופעותיו, מגלם את הגנגסטר האלגנטי והקריר בסגנון שהפך אותו לאייקון של הקולנוע הצרפתי: הוא לבוש בחליפות מחויטות, מתנהל בתנועות מדודות ומדבר רק כשיש צורך. ביחד עם אנשים מפוקפקים אחרים הוא מתכנן את שוד התכשיטים המושלם. דלון, בתפקיד קורי, משדר אצילות מוזרה: הוא פושע מקצועי עם קוד מוסרי משלו, וההופעה הזו ביססה את מעמדו כמלך הבלתי מוכתר של קולנוע הפשע האירופי. למרות הקצב המדוד והמהורהר של הסרט, הוא לא משעמם אף רגע. זוהי יצירת מופת שמשלבת אלגנטיות ואלימות, פילוסופיה ומתח טהור, כולה עטופה באווירה אקזיסטנציאלית קודרת ומהפנטת.