עד עצם היום הזה: לתפור מחדש את שמלת הכלה

עוד בטרם נתפר בה אפילו תך אחד, כבר נשאה על כתפיה שמלת הכלה משקל רגשי עצום. שמלת הכלה היא חלומות, תקוות לעתיד, אופטימיות ואהבות גדולות, אך פעמים רבות היא גם זו שתהפוך למסמלת של אכזבות, צער ושברון לב. היא נעה בין שני ניגודים מוחלטים – חד פעמיות ונצחיות – והיא מיועדת להילבש לערב אחד בלבד אך בה בעת להתקיים לעולמי עד ולשמר זיכרון. כפריט סנטימנטלי שלא פעם עובר מדור לדור וניתן בירושה מאם לבת, השמלה מסמלת המשכיות וגלגולי חיים.

מאז ומעולם עולמן הרגשי של כלות מסעיר יוצרים, אמנים ומעצבי אופנה בפרט. השמלה מאפשרת למעצבים לבטא פנטזיה מוחלטת, המנותקת מחיי היום-יום ומתמסרת אל עולם של חלומות. התערוכה שחררה את המעצבים מהאילוצים הרגילים: חשיבותן של נוחות ופרקטיות בוטלה לחלוטין והם היו חופשיים לדמיין את כלת חלומותיהם. התנאים הייחודיים הציתו תהליכי יצירה ועוררו את המשמעויות הבינאריות בשמלת הכלה: שבריריות ועוצמה, שפיות וטירוף, אהבה וחנק, דת וחולין, נורמה והגזמה, איזון ודיספרופורציה, אהבה ואובדן, חד פעמיות ונצחיות, זיכרון וכאב, דקדנס וטראש, שחור ולבן, פנטזיית ילדות ומציאות. "עד עצם היום הזה" הוא מוטו של עולם פנטסטי, אלמותי ועתיר קלישאות, שבו האהבה הסוחפת היא אין סופית, נטולת מגבלות וממשיכה להתקיים בדמיוננו לנצח נצחים.