סדרה בת שישה פרקים הסוקרת כמה מהרגעים הגדולים ביותר בעשור הסוער של עולם האופנה, כפי שהשתקפו מבין דפי המגזין ווג. הסדרה מספקת מבט מעמיק על שנות התשעים הסוערות והזוהרות, על חגיגת האינדווידוליות והיצירתיות שאפיינה אותן ובוחנת כיצד הן שינו את פני התרבות דרך רגעים מכוננים, דמויות משפיעות וטרנדים פורצי דרך בעולם האופנה. אם לא די בזה הסדרה מסופרת מנקודת מבטה של העורכת האגדית אנה וינטור ועוסקת בנושאים מסקרנים כמו לידת הסופרמודלס, התפשטות הגראנג', עליית גוצ'י בעידן טום פורד, פריצת ההיפ הופ לעולם האופנה, התפתחות הסגנון של השטיח האדום והמורשת של מעצבים בריטים נועזים כמו ג'ון גליאנו ואלכסנדר מקווין. הסדרה שואבת השראה (וגם את שמה) מפודקאסט של ״ווג״ ששודר בשנת 2020 וזמינה לצפיה בדיסני+. בנוסף אני ממליצה להאזין לפודקאסט ולהתכונן לחוויה מרתקת ומלאת השראה.

בשנת 1980 פרסמה דיאנה ורילנד את ספרה האיקוני Allure וב-2010 הוא יצא במהדורה מחודשת. מי שערכה את הספר במקור היא לא אחרת מאשר ג׳קלין אונסיס, חברתה הקרובה של ורילנד. בין דפי הספר תמצאו את עבודותיהם של מאן ריי, ססיל ביטון, ריצ'רד אבדון ואחרים, והוא מאגד את התצלומים האהובים ביותר על ורילנד. דפדוף במהדורה המחודשת, 3 עשורים מאז ראה אור המקור, מדגיש עד כמה הקדימה ורילנד את זמנה. לכריכת המהדורה החדשה נבחר צבע אדום עז, מחווה ל"קרימזון" שהיה הצבע האהוב על ורילנד ושלט בסלון ביתה המפורסם.

שיתוף פעולה בין בית האופנה בלנסיאגה לסימפסונים האהובים! הפרק בן עשר הדקות הוא תוצר של עבודה משותפת של הצוותים שארכה למעלה משנה. באפריל 2020 פנה המעצב האומנותי של בלנסיאגה דמנה וסאליה ליוצר "סימפסון" מאט גרונינג והציע לו לשתף פעולה. וסאליה נהג לצפות בתוכנית כשהיה ילד, וסיפר שהרעיון עלה במוחו במהלך הסגר הראשון. הפרק הופץ לצפייה לקראת שבוע האופנה בפריז לאביב-קיץ 2022 והשאיר את המוזמנים פעורי פה. הפרק מציג שילוב מושלם בין אנימציה, הומור ואופנה, ולאורכו לובשות הדמויות האהובות דגמים נבחרים של בלנסיאגה מחמש השנים האחרונות.

הסרט מתחקה אחר יצירת הגיליון הגדול והחשוב ביותר של מגזין ״ווג״ – גיליון ספטמבר המסמל את המעבר מהקיץ אל הסתיו. מדובר בגיליון הגדול והנרחב מבין גיליונות המגזין: הוא נפרש על פני כ-900 עמודים, לעומת 600 העמודים של גיליון סטנדרטי, ומגיע למשקל של כמעט 3 ק"ג.

סרט הדוקו מתאר את המאמץ ואת התשוקה המושקעים ביצירת הגיליון ובהפקתו, חושף את הפעילות הנמרצת במסדרונות המגזין ומציץ לעבודה הקדחתנית של העורכת אנה וינטור ושל הצוות כולו.

ה-MET גאלה, האירוע השנתי של מוזיאון המטרופוליטן, מתקיים במטרה לגייס כספים למכון התלבושות של המוזיאון. התערוכה של המכון הפכה עם השנים למסיבה הנוצצת של השנה ולמוקד עלייה לרגל, לראות ולהראות.

מיומו הראשון עמדו בראש האירוע נשים שונות שהחזיקו תפקידי מפתח בתעשיית האופנה: אלינור למברט, יח״צנית האופנה האגדית,  דיאנה ורילנד, העורכת לשעבר של ווג והארפרס בזאר, ואנה וינטור, העורכת הראשית של ווג, שקיבעה אותו בלוח השנה של האופנה: יום שני הראשון בחודש מאי.

בסרטון שצולם לקראת הגאלה של 2021 סיפרה וינטור על התלבושות המועדפות, על האורחים האהובים, על המסיבות הנוצצות ועל שלל רגעים בלתי נשכחים מאירועי ה-MET גאלה לאורך השנים.

 מגזין האופנה "ווג" הקים ארכיון אינטרנטי (הוא פתוח בהרשמה לאתר) שבו אפשר למצוא את כל גליונות המגזין משנת 1892 ועד היום. האופנה המתועדת בגיליונות מספקת נקודת מבט ייחודית ועשירה על התרבות הפופולרית, והארכיון מאפשר לדפדף בין יצירות של גדולי המעצבים, הצלמים, הסטייליסטים והמאיירים. שיטוט בארכיון מגלה לנו מה היה אופנתי ורלוונטי בסוף המאה-19, באמצע המאה ה-20 ואפילו מה השתנה בחמש השנים האחרונות.

להופיע על שער של מגזין ״ווג״ הוא משאת נפשה של כל דוגמנית, אך עבור דוגמנית אפרו- אמריקאית בשנות ה-70 זאת הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. בתקופה שבה נכנסה בוורלי ג'ונסון לעולם הדוגמנות היה אידיאל היופי של התעשייה צר ומוגבל: דוגמניות בלונדיניות עם עיניים כחולות ועור בהיר.

ג'ונסון הנחושה סימנה לעצמה מטרה ולא נרתעה מהנורמות המגבילות. בשנת 1974 היא הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה על שער המגזין. היא סימנה שיא בקריירה האישית שלה, אך גם הישג חשוב בייצוג של נשים שחורות בתעשיית האופנה. אני ממליצה להיכנס לראיון המצולם ולהקשיב לסיפור מעורר ההשראה המתאר את מהלך האירועים שהוביל לשער המהפכני.

"דיאנה ורילנד" הוא דיוקן אינטימי ומרגש של אחת הנשים המשפיעות ביותר במאה העשרים. ורילנד שינתה את פני האופנה, היופי, האמנות, והתרבות. במהלך 50 שנות הקריירה שלה היא גילתה את טוויגי, יעצה לג'קלין קנדי ויצרה אינספור טרנדים שעומדים במבחן הזמן. ורילנד, אשה רבת פעלים, היתה עורכת האופנה של ״הארפרס בזאר״ וה״ווג״ האמריקאי, ומונתה בתחילת שנות ה-70 ליועצת של מכון התלבושות במוזיאון המטרופוליטן. ב-2011 הפיקה נכדתה את הסרט שמזכה  את הקהל בתמונה מרגשת ובלתי צפויה של האישה, האגדה והאופנה.