ספר בעקבות תערוכת האופנה שנוצרה לכבוד יום ההולדת ה-150 של המטרופוליטן. הרעיון מאחורי התערוכה היה להראות איך אופנה השתנתה ולא השתנתה ב-150 שנה האחרונות ונבנתה כולה מאוסף התלבושות של מכון התלבושות של המוזיאון.

בלנסיאגה הוא אחד מבתי האופנה המצליחים בעולם והוא מוכר היום הודות לדמנה וסאליה, המעצב העומד בראשו. אך את יסודותיו של בית האופנה יצק ובנה כריסטובל בלנסיאגה, המעצב הנחבא אל הכלים. הוא נחשב לאדריכל האופנה העילית והיה ידוע ביכולתו ליצור צלליות חדשות ומרגשות. בלנסיאגה היה גם אספן נלהב של אמנות וחיבר בינה לאופנה בשפה עיצובית פורצת דרך. הסדרה  "כריסטובל בלנסיאגה" ב-+Disney מגוללת את סיפורו של מעצב האופנה הספרדי ומורשתו הייחודית לאורך שישה פרקים: מילדותו בעיירת דייגים קטנה בספרד ועד להפיכתו לשם דבר בעולם האופנה של פריז. זו הצצה מרגשת לתרומתו הייחודית לעולם האופנה.

בדצמבר 2018 מקדש דנדור במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק הפך לזירה לאחת התצוגות הזכורות של בית האופנה שאנל. הקולקציה ״Métiers d’Art New York-Egypt״ שילבה בין אלגנטיות פריזאית, דימויים מצריים עתיקים והאנרגיה של העיר. לגרפלד עצמו הגדיר את הקולקציה כ“מפגש בין מצרים העתיקה למנהטן”. הדוגמניות צעדו לצד פסלי האבן והפפירוסים, עטויות טווידים מוזהבים, שמלות בהשראת בגדי הפרעונים, ותכשיטים בהשראת חרפושיות. הכול נועד להציג את כישרונם של עשרות האומנים העובדים בבתי המלאכה של שאנל: רקמות, נוצות, כפתורים, תכשיטים ואריגים המשמרים את מלאכות האופנה המסורתיות. אני מזמינה אתכם לצלול אל תוך התצוגה שהתרחשה באחד החללים היפים במוזיאון.

תערוכת הענק Divine Egypt במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק מציעה מבט מרהיב על עולמם של האלים במצרים העתיקה לא רק כדמויות מיתולוגיות, אלא כישויות חיות ונושמות שנוכחותן עיצבה את חיי היום־יום. לאורך ההיסטוריה הארוכה של מצרים, מערכת האמונות שלה התרחבה וכללה למעלה מ־1,500 אלים. בתערוכה מוצגים כ־250 פסלים, תבליטים, ותכשיטים נדירים רבים מהם בהשאלה מהמוזיאון הלובר ומוזיאונים נוספים מרחבי העולם מציגים את האלים שהיו חלק בלתי נפרד ממצריים העתיקה: הורוס בעל ראש הבז, סח'מת בעלת פני האריה, ואוסיריס עטוף התכריכים. כל פרט נושא משמעות עמוקה במערכת האמונות המורכבת של מצרים העתיקה. התערוכה מתחקה אחר האופן שבו המצרים חיו לצד אלוהיהם: דרך טקסים מקודשים במקדשים, מנחות, קמיעות וחפצי פולחן. זוהי חוויה חושית ותרבותית עשירה, המראה כיצד הדימוי הפך לכלי של אמונה, וכיצד האמנות עצמה שימשה גשר בין האדם לאלוהי.
התערוכה תינעל ב-19.11.2026

האגף החדש של מייקל סי. רוקפלר במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק הוא חוויית ביקור יוצאת דופן שמומלץ לשלב בכל מסע עירוני תרבותי. הוא נפתח מחדש ביוני 2025 אחרי שיפוץ יסודי בהשקעה של 70 מיליון דולר ותוכנן על ידי האדריכל קולפט ינטרססט  (Kulapat Yantrasast), שהפך אגף לאמנות אוקיאניה (אזור גאוגרפי המורכב מאוסטרליה, מיקרונזיה, מלנזיה, גינאה החדשה, פולינזיה וניו זילנד) מאיזור סגור וקודר למתחם רחב, מואר ואלגנטי. בין פסגות התצוגה אפשר למצוא את עמודי הזיכרון המרשימים של בני ה-Asmat מגינאה החדשה, עמודי עץ מגולפים שנעשים לכבוד אבות המשפחה, כחלק מטקסי אבל וזיכרון, אנסמבל של יצירות טקסטיל קדומות ופריטי עיצוב עכשוויים. התצוגה מסודרת מתוך הקשר גלובלי ורב-תרבותי, תוך הדגשה של ייחודיות האזורים השונים, כשהקירות השקופים וסידור החללים החדשים יוצרים תחושת מרחב של קתדרלה. לצד העיצוב, האגף החדש מתמודד בגלוי עם הסוגיה האתית שמרחפת מעל מוזיאונים מערביים: למי שייכות היצירות וכיצד ניתן להציגן ברגישות היסטורית ותרבותית. זהו מרחב מרהיב, שבו אמנות, היסטוריה והרהור ביקורתי משתלבים יחד לחוויה עמוקה, מסקרנת ומעוררת השראה למבקר הסקרן.

הסרט "טדי, צריך להקים מוזיאון!" הוא מסמך דוקומנטרי מושקע ומרגש שמתעד את סיפור הקמת מוזיאון ישראל בירושלים, ופורש בפני הצופה את הדרך מעוררת ההשראה שבה קבוצה קטנה של חולמים אדירים הצליחה להקים אחד מהמוסדות החשובים בתרבות הישראלית. באמצעות ראיונות נדירים, קטעי ארכיון וסיפורים מעוררי פליאה, נחשף הקסם שסחף את טדי קולק וחבריו במסע להגשמת החזון: מוזיאון אוניברסלי ואנציקלופדי המאחד אמנות, ארכאולוגיה ותרבות מכל רחבי העולם תחת קורת גג אחת, בדומה למוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. הסרט מצליח להעביר את הרוח החלוצית של התקופה, לצד דילמות, הישגים ופריצות דרך. כמו ביקור במוזיאון עצמו, הסרט פותח חלון להיסטוריה תרבותית רחבה ומגוונת, ומומלץ לאוהבי אמנות, היסטוריה, וחובבי מוזיאונים אנציקלופדיים השואפים לראות את המפגש בין חזון להגשמה.

הזכרתי אמש את אוסף הנעליים המרשים של אימלדה מרקוס, היחיד שכנראה יכול להתחרות באוסף הנעליים של המט. בסרט דוקומנטרי המוקדש לאימלדה מרקוס, רעייתו של הרודן הפיליפיני פרדיננד מרקוס, מובאים סיפורה יוצא הדופן, שאיפותיה לעתיד (היא כבר בת 94) וגם הכוחות המניעים אותה כל השנים: תשוקה לכוח ומעמד, הראוותנות המפורסמת, האהבה חסרת הגבולות ליופי, וכל אלה כמובן לצד ארון הנעליים שלא היה מבייש אף פאשניסטה והפך את שמה לשם נרדף למכורות נעליים קשות.

אני ממליצה בחום לעקוב אחרי עמוד האינסטגרם של מעצב הפרחים של מוזיאון המטרופוליטן רמקו ואן פליט לספוג קצת השראה פרחונית. בנוסף מומלץ להיכנס לכתבה המרתקת המספרת את סיפור חייו וכיצד התגלגל אל התפקיד הנחשק.

סרט בעקבות סיפור שוד האמנות הנאצי הגדול, וכיצד כיבוש עולם האמנות היה חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה הנאצית. הסרט מתאר את פעילותיה של היחידה הבריטית אמריקאית שהוקמה לאחר המלחמה, ומטרתה היתה לצמצם את הנזק הרב שגרמה המלחמה לאוצרות התרבות של אירופה. אנשי ונשות היחידה – אוצרים, היסטוריונים, ספרנים, חוקרים, אדריכלים ואמנים – עזבו את משרותיהם הבכירות וסיכנו את נפשם כדי להציל את יצירות האומנות. חברי היחידה כונו "אנשי המונומנטים" והסרט מספר את סיפורם ואת סיפורן של יצירות התרבות והאומנות כחלק בלתי נפרד מהחברה האנושית.

לצד הסרט העלילתי, כדאי לדעת שגם הופק סרט תיעודי  מצויין בשם The Rape of Europa (2006), המתעד את אותו סיפור היסטורי של שוד האמנות הנאצי וניסיונות ההצלה שאחריו.

הסרט שיצא לאקרנים לראשונה כבר לפני 32 שנה, עומד במבחן הזמן. גל הקומדיות הרומנטיות שיצאו בעקבותיו רק מעיד על חשיבותו, וכיף לחזור אליו גם בפעם השלישית או הרביעית, ולסצינה הבלתי נשכחת במוזיאון המט. את הסרט ביים רוב ריינר ועל התסריט שלו אחראית נורה אפרון האגדית. הסרט עוקב אחר החברות של הארי (בילי קריסטל) וסאלי (מג ראיין) ובוחן את השאלה הניצחית: האם חברות כזו יכולה להישאר אפלטונית?