בתצוגת הקוטור לסתיו 2025 בחר המעצב ההודי ראול מישרה להתמקד ביצירתו של גוסטב קלימט. הקולקציה מתייחסת ישירות לשפה החזותית של קלימט: שימוש נרחב בזהב ודפוסים גאומטרים. מישרה יצר 30 לוקים בעבודת יד, תוך שימוש בטכניקות רקמה הודיות מסורתיות ובשיתוף כ־2,000 בעלי מלאכה. בנוסף, בתצוגה אפשר לראות שיתוף פעולה ראשון עם הכובען המפורסם סטיבן ג׳ונס. מדובר בקולקציה שממחישה היטב את החיבור שמישרה יוצר בין אמנות, מלאכה וקוטור עכשווי. מומלץ לצפות בתצוגה המלאה כדי להבין את ההיקף והדיוק של העבודה.

סרט ביוגרפי על חייו של הצייר האוסטרי גוסטב קלימט, בכיכובו של ג׳ון מלקוביץ׳. הקולנוען הצ'יליאני ראול רואיז כתב וביים את סיפור חייו של קלימט. עלילת הסרט מתרחשת בבית חולים וינאי, בימי גסיסתו של קלימט. בשל מחלתו תוקפים את קלימט הבזקי עבר המחזירים אותו לתקופה שבה הכיר את השחקנית לאה דה קסטרו (דמותה מבוססת על הרקדנית קלאו דה מרוד). הסרט מתמקד בשני סיפורי האהבה הגדולים בחיי קלימט, מתייחס למערכות יחסים מחייו דוגמת הקשר שלו עם חברו ובן טיפוחיו אגון שילה ועוסק בתשוקתו לציור ובשאפתנות שלו. 

הסרט "קורסאז", בבימויה של מארי קרויצר, מתמקד בתקופה קצרה בחייה של הקיסרית האוסטרית אליזבת, שנודעה בכינויה "סיסי". סיסי הייתה מושא להערצה בזכות יופיה והודות לחוש אופנה מפותח, והיא כונתה ״מלכת הלבבות" בדומה לנסיכה דיאנה. הסרט עוסק במצב הנפשי של הקיסרית בעת הניסיונות להתאים את עצמה לתפקיד שקיבלה מעצם נישואיה לקיסר. הציפיות הגבוהות ביחס למראה ולהתנהגות שלה עיצבו שגרת טיפוח שכללה דיאטות, אימוני ספורט ופיתוח אובססיה לשיער ארוך. קורסאז', המחוך המפורסם, משמש בסרט מטאפורה לניסיון לעצב ולצמצם את הנסיכה לתוך גבולות התפקיד החדש שלה. לאורך הסרט דמותה המרדנית משתחררת מהמחוך המטאפורי: היא מתערבת בהנהגת הקיסרות, מנהלת קשרים מחוץ לנישואים ומאמצת תחביבים כמו עישון ורכיבה על סוסים שאינם הולמים את מעמדה. אט אט היא הופכת לסמל לעצמאות נשית.

בהרצאה הזכרתי את ציורי הנוף של קלימט, הנמנים עם יצירותיו המוכרות פחות. בעיניי אלה ציורים עוצרי נשימה והספר ״גוסטב קלימט: נופים״ מוקדש כל כולו ליצירתו בתחום.  לאורך השנים נהג האמן לנסוע במהלך חודשי הקיץ לאזור אגם אטרזה ולהנות מאור טבעי ומגווני טבע מרהיבים. דרך סגנונו הייחודי נופים אירופאים רחוקים גיאוגרפית והיסטורית מתעוררים לחיים.

אל תפספסו ביקור ב־Neue Galerie בניו יורק. הציור של גוסטב קלימט, "האישה בזהב", הוא לא רק יצירת מופת אלא גם סיפור היסטורי מרגש – שווה לראות מקרוב. במוזיאון מחכה לכם אחד האוספים המרשימים של קלימט מחוץ לאוסטריה, כולל רישומים, פורטרטים ונופים שמספרים את הסיפור האמנותי שלו לאורך השנים. זו הזדמנות נדירה לראות את היצירות בסביבה אינטימית ושקטה.

הסרט מבוסס על סיפורה של מריה אלטמן, קשישה יהודיה שיצאה למאבק משפטי בממשלת אוסטריה. במשך כמעט עשור נאבקה אלטמן כדי להשיב לבעלותה יצירות שבזזו הנאצים ממשפחתה. בין היצירות האבודות נמצאת גם יצירתו המפורסמת של קלימט "דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר".  בני משפחת אלטמן נסו על נפשם בזמן מלחמת העולם השניה והותירו אחריהם יצירות אמנות שהנאצים בזזו. אלטמן מצאה בעזבונה של אחותה מכתבים מסוף שנות הארבעים, שתיארו את הניסיון להשיב את יצירות האמנות הגנובות. המכתבים מגלים את סוד חשיבות הדיוקן של דודתה אדלה בלוך-באואר, שנודע באוסטריה בשם "האישה בזהב".

הספר צולל אל הסיפור שמאחורי יצירת האמנות המפורסמת של קלימט "דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר" (1907), או בשמה המוכר יותר "האישה בזהב". בלוך-באואר הייתה בת למשפחה יהודית של סוחרים, אחת מהמשפחות החזקות בכלכלה הווינאית במאה ה-19. היא נחשבה לאישה יפהפייה, קלימט עצמו ראה בה מוזה ובין השניים נרקם קשר. העלילה הסוחפת של הספר מתרחשת על התפר שבין פריחת הבל-אפוק בווינה לעליית השלטון הנאצי. מה עלה בגורל המשפחה ומה עלה בגורל הציורים? הסיפור המעניין מצליח לרתק את הקוראים ולהעביר את רוח התקופה.

בהרצאה הזכרתי את הסדרה "דאונטון אבי", המתרחשת באחוזה רחבת ידיים באנגליה ומתארת את חייה של משפחת קרואולי האריסטוקרטית. הסדרה אומנם לא קשורה ישירות לקלימט, אבל היא מאפשרת הצצה לתקופה אחרת. על רקע אירועים היסטוריים בין 1912 ל-1925, המעצבים את החברה הבריטית ואת הסדר החברתי, מסופרים קורותיהם של בני המשפחה ומשרתיהם. לאורך העונות מתחוללים לנגד עינינו שינויים בטכנולוגיה, בעיצוב, באופנה ובנורמות חברתיות.  סדרה מעולה לבינג' מענג מתחת לשמיכה.

בהרצאה הזכרתי את אוגטה קורין, צייר יפני ואמן קליגרפיה, שהיה מקור השראה עבור קלימט. קורין פעל במאה ה-18 ביפן והתפרסם בזכות ציוריו ובזכות עיצוב של אובייקטים דוגמת מגילות, כלי קרמיקה וטקסטיל. סגנון “רינפה" (מילולית: רין=קיצור שמו של קורין, פה=בית ספר) קרוי על שמו והוא כבית ספר רעיוני המזוהה עם הדגשים בעבודתו: דקורטיביות, חזרתיות, קווים גרפיים, שימוש בצבעים עזים ובמיוחד צבעי זהב וכסף. הספר פותח צוהר להיכרות עם הסגנון ועם יצירותיו של קורין.