המניפה, כפי שראינו בהרצאה, לא הייתה רק אביזר אלגנטי בחצר המלוכה של המאה ה־18, אלא שפה שלמה של מחוות, רמיזות ותקשורת לא מילולית. תנועה קטנה של פרק כף היד יכלה לבטא הסכמה, פלירטוט או סירוב - עולם שלם של קודים שהתקיים בין מבטים. מותג המניפות הישראלי Stefania Gour מבקש להשיב לאובייקט ההיסטורי הזה את מקומו - הפעם בפרשנות עכשווית. המניפות מעוצבות בעבודת יד, במהדורות מוגבלות, ומשלבות בין מסורת של מלאכה לבין אסתטיקה מודרנית עשירה בצבע, טקסטיל ותנועה. הן נעות בין פריט פונקציונלי ליצירת אמנות קטנה, כזו שנושאת איתה גם סיפור אישי וגם זיכרון תרבותי. בדומה למניפות של תקופתה של מארי אנטואנט, גם כאן מדובר הרבה מעבר לאקססורי: זהו אובייקט שמאפשר ביטוי - שקט אך נוכח - בין גוף לשפה, בין עבר להווה.

המאה ה־18 היתה תקופה שבה החצר המלכותית של צרפת תפקדה כמרכז של שלטון אבל גם כמוקד של אסתטיקה, טעם וראוותנות. בעולם שבו בגדים, תסרוקות, טקסים ומנות גורמה הפכו לשפה תרבותית בפני עצמה, מארי אנטואנט ביססה דימוי שהפך לסמל נצחי של יוקרה, אופנה וחיים בסטייל בלתי מתפשר. מתוך אותה גישה נוצר גם מלון Prezident Palace בבלגרד המציע חוויה שמשחזרת את התקופה דרך עיצוב מוקפד ותחושת פאר, בהשראת תקופתם של מארי אנטואנט והמלך לואי ה־16. זהו מקום שמזמין את המבקרים להיכנס אל אגדה פרטית משלהם.

תודה מיוחדת ליפעת פנסחוב על ההמלצה.

במסגרת התערוכה במוזיאון ויקטוריה ואלברט, ראה אור ספר התערוכה שמציג מבט מחודש על חייה וסגנונה של מארי אנטואנט באמצעות מקורות בני התקופה, דיוקנאות וחפצים אישיים. הספר בוחן כיצד דמותה המורכבת ממשיכה להשפיע על אופנה ותרבות. מנשפי המאה ה-19 ועד גליאנו לדיור וסופיה קופולה. בין דפי הספר נוצר תיעוד ויזואלי שמאפשר להתבונן מחדש במיתוס שנוצר סביבה ובהתהוותה של נראות שהפכה לאייקונית.

אחד הפודקאסטים המומלצים ביותר בתחום האופנה הוא ״DRESSED״ שבו חוקרות האופנה אפריל קלהאן וקסידי זכרי בוחנות את ההיסטוריה החברתית והתרבותית של מה שכולנו עושות כל יום: מתלבשות.

בפרק זה הן משוחחות עם ד״ר שרה גרנט, חוקרת אופנה ותרבות חזותית, על סגנונה של מארי אנטואנט ועל הדרך שבה נבנה דימויה לאורך השנים - מן המקורות הוויזואליים והכתובים של התקופה ועד הפרשנויות המאוחרות שעיצבו את המיתוס סביבה.

ומעבר לפרק הזה, מומלץ בחום לעקוב אחר הפודקאסט כולו, ובאופן אישי, הייתה לי גם הזדמנות להתראיין אליו בעבר לרגל התערוכה על אלבר אלבז.

סרטון אנבוקסינג שחושף נעל משי מקורית שננעלה בידי מארי אנטואנט לפני למעלה מ-230 שנה. הנעל היא חלק מהתערוכה Marie Antoinette Style המוצגת במוזיאון V&A South Kensington בלונדון, ומגיעה בהשאלה ממוזיאון Ashmolean הממוקם באוקספורד. הצצה נדירה ומסקרנת לפריט אופנה אינטימי מחיי המלכה שהפך לרגע ויראלי.

הסרט המהפכני של קופולה הצליח ליצור עולם ויזואלי מרהיב של ארמון ורסאי במאה ה-18, תוך שילוב חכם של מוזיקה עכשווית וקלאסית. הפסקול (שזכה להכרה כאחד מעשרים הפסקולים המעצבים של העשור הראשון של שנות האלפיים) שילב אמנים כמו Siouxsie and the Banshees, New Order, The Cure ו-Bow Wow Wow לצד יצירות בארוק של ויואלדי. התלבושות של מילנה קננרו זכו באוסקר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר בשנת 2007. קננרו יצרה את התלבושות בהשראת קופסת מקרון שהביאה לה קופולה מצרפת והשתמשה בצבעי הפסטל העדינים שלהם כפלטת הצבעים העיקרית של הסרט. הביקורות ראו בתלבושות את הפרשנות הקולנועית הטובה ביותר לביגוד המאה ה-18 שנוצרה אי פעם. מעבר לפסקול ולתלבושות, קיים גם ספר מלווה של קופולה שמתעמק ביצירת הסרט ובתהליך הצילום בארמון ורסאי.

בספטמבר הקרוב צפויה להפתח בארמון ורסאי תערוכה לציון עשרים שנה לסרט; הבחירה להציג את התערוכה דווקא ב-Petit Trianon, המקום המזוהה ביותר עם המלכה ואחד הלוקיישנים המרכזיים בסרט, מעניקה לה עומק נדיר - זהו מפגש בין מרחב היסטורי אמיתי לבין האופן שבו הקולנוע בחר להמציא אותו מחדש. התערוכה מזמינה את המבקרים אל מאחורי הקלעים של היצירה הקולנועית: תלבושות מקוריות סטוריבורדים, תסריטים עם הערות, תצלומי סט ורישומי תפאורה. לצד אלה יוצגו הקרנות שיאפשרו לחוות מחדש סצנות מתוך הסרט, דווקא בחדרים שבהם צולמו.

הביוגרפיה האמפטית של אנטוניה פרייזר משנת 2001 שימשה כבסיס לסרט של קופולה, והוכרה על ידי היסטוריונים מודרניים כאחת הביוגרפיות המעמיקות והמאוזנות ביותר על המלכה האחרונה של צרפת. פרייזר מציגת פרספקטיבה רעננה על דמותה: נערה צעירה שהגיעה לוורסאי בגיל 14 שמעולם לא הצליחה להשתלב באמת בתרבות החצר הצרפתית. במקום לחזור על הדימוי המסורתי של מלכה בזבזנית וקלת דעת, פרייזר מתארת נערה שסבלה מעוינות מתמשכת בגלל מוצאה האוסטרי ומעמדה כסמל למדיניות הזרה הלא פופולרית של צרפת.

מוני מדניק, בוגר ומרצה בכיר בשנקר, הוא גם מעצב תלבושות נפלא שמלווה את הבמות המרכזיות בישראל זה שנים רבות. פגשתם אותו על הבמה בהרצאה, וגם בתערוכה שאצרתי, ״הנשף״ (מוזיאון העיצוב חולון, 2021), ו״גיבורות״ 2025. העבודה של מוני מצריכה ידע עצום, דיוק אינסופי ואהבה גדולה לזיכרון ולפרטים, אבל יותר מכל, למוני אהבה אמיתית לבד ולסיפור שהוא יודע לספר. אני ממליצה לעקוב אחריו ואחרי יצירתו.

אם נדמה שראיתם כבר הכול בארמון ורסאי, עמוד האינסטגרם הרשמי שלו יגרום לכם לחשוב מחדש. החשבון מציע מבט אינטימי ופיוטי על אחד האתרים האיקוניים בעולם דרך עין עכשווית ואלגנטית להפליא. העמוד משלב תצלומי תקריב של פרטים אדריכליים, תקרות מצוירות ומרצפות שיש לצד רגעים מאחורי הקלעים, כמו שיקום רהיטים בני מאות שנים או גינון עונתי בגני ורסאי. לצד התמונות מופיעים טקסטים קצרים שמספרים את סיפורה של החצר הצרפתית, ומעניקים תחושה שההיסטוריה מתעוררת לחיים בין הפידים והסטוריז. מצרפת עבורכם שני סרטונים שמשכו את עיני. הראשון - שימור של הציור של מארי אנטואנט והשני על חדר השינה שלה.

אירוע האופנה הכי נוצץ בעולם חזר, והפעם – אל ליבו של תעשיית החלומות. Vogue World: Hollywood הפך את אולפני פאראמאונט בלוס אנג’לס למסלול תצוגה סינמטי שבו אופנה וקולנוע התמזגו למופע אחד מהפנט. התצוגה, שנערכה על רקע הסטים ההיסטוריים של ארוחת בוקר בטיפאני׳ס והסנדק, הייתה מסע בין תקופות, דמויות ורגעים אייקוניים מהמסך הגדול. התצוגה חגגה את הקשר ההדוק בין האופנה למסך הגדול, עם מחוות מרגשות לסרטים האיקוניים של הוליווד ממולאן רוז׳, קלוקלס, ידי המספריים של אדוארד וכמובן מארי אנטואנט.  כל חלק בתצוגה שיחזר רגע קולנועי אחר – עם תלבושות מקוריות, תפאורות, ואנרגיה תיאטרלית שנעה בין מחזמר לחלום הוליוודי. הערב כלל גם מחווה לדיאן קיטון  וסיום עוצר נשימה עם דוג’ה קאט בשמלת שריון כסופה בהשראת מקס המשוגע. אז אם פספסתם את הרגע שבו המסלול הפך לסרט אל תסתפקו בתמונות. התצוגה זמינה לצפייה והיא לא פחות ממופע הוליוודי אמיתי.

האם תכשיט אחד יכול לשנות את מהלך ההיסטוריה? מוזיאון ה־V&A בלונדון מזמין אתכם לגלות את סיפורם של יהלומי סאת’רלנד. סט נדיר של שרשרת ועגילים שמשקלם הכולל עשרות קראטים, ושעל פי האגדה קשורים ישירות לנפילתה של מארי אנטואנט. בסרטון האוצרת הבכירה שרה גראנט פותחת את קופסת התכשיטים המיתולוגית ומגלה את יופיים של היהלומים, שמקורם ככל הנראה במכרות גולקונדה שבהודו אותם מכרות שמהם הגיעו לעולם האבנים הנחשקות של המאה ה-17 וה-18. היהלומים ששרדו מאות שנים, הופיעו בהכתרות מלכותיות והותאמו שוב ושוב לאופנות משתנות, נושאים איתם גם את אחד הסיפורים הסוערים בהיסטוריה – “פרשת שרשרת היהלומים”, שערורייה אדירה שזעזעה את צרפת ותרמה לקריסת שושלת בורבון ומארי אנטואנט עצמה.  הסרטון זמין לצפייה באתר מוזיאון ה־V&A, למי שרוצה לגלות איך יהלום אחד שינה את העולם.

הסרט המבוסס על הרומן "Les Liaisons dangereuses" של שוודרלו דה לאקלו הוא דרמה תקופתית מרהיבה על האצולה הצרפתית של המאה ה-18. הרומן המקורי היה כה סקנדלי שכשהמלכה מארי אנטואנט הזמינה עותק, היא נאלצה להסתיר אותו. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר: תסריט, עיצוב תלבושות ועיצוב תפאורה. השחקנים המעולים כוללים את גלן קלוז כמרקיזה דה מרטיי ואת ג'ון מלקוביץ' כוויקונט דה ולמון.

אליזבת ויז'ה לה ברן הייתה הציירת המובילה של תקופתה והציירת הרשמית של המלכה מארי אנטואנט. היא ציירה את הפורטרט הרשמי הראשון של המלכה בשנת 1778 ויצרה כ-30 פורטרטים שלה במשך שש שנים. הפורטרט המפורסם ביותר הוא "מארי אנטואנט עם ורד" משנת 1783, המוצג בארמון ורסאי. ויז'ה לה ברן צברה תהילה, כסף ויוקרה בזכות יחסיה עם המלכה, אבל זה גם עלה לה בבטחונה. בשנת 1789 היא נמלטה מצרפת עם בתה, כשהן לבושות בבגדים קרועים כדי להימלט מהמהפכה. אני מצרפת המלצה לספר נפלא על חייה ועבודתה. 

לכבוד סתיו/חורף 2020, הפך ג'רמי סקוט את מסלול התצוגה לחצר של ורסאי עם קולקציה מרהיבה בהשראת מארי אנטואנט. הדוגמניות צעדו עם פאות בארוק ענקיות בגווני פסטל רכים ולבושות בשמלות כדור מפוארות שהזכירו את תקופת הרוקוקו הצרפתית. סקוט יצר מחדש את האסתטיקה של המאה ה-18 דרך עדשה עכשווית ועליזה: שמלות מופרזות בגווני ורוד וצהוב חמאה, עם חצאיות כה ענקיות עד שהן הזכירו עוגות חתונה מהלכות. התוצאה הייתה תערובת מושלמת בין קוטור היסטורי לתרבות פופ מודרנית, שהציגה את האופנה של מארי אנטואנט כפנטזיה ויזואלית מרהיבה ונגישה.

המעצב האמריקני טום בראון הציג מספר קולקציות מרהיבות בהשראת מארי אנטואנט. באחת מהן, בקולקציית אביב/קיץ 2020, הוא שילב אלמנטים ספורטיביים עם שמלות מתקופת המהפכה הצרפתית. הדוגמניות צעדו על המסלול עם פאות ענקיות בצבעי פסטל ושמלות עם חצאיות ענקיות שהזכירו את השמלות של מארי אנטואנט. מעניין להשוות בין התצוגות שלו ושל ג׳רמי סקוט, כשההשראה היא דומה אבל התוצאה שונה בתכלית.

ההופעה האיקונית של מדונה ב-6 בספטמבר 1990 בפרסי MTV נחשבת לאחת הטובות בתולדות הטלוויזיה. מדונה הופיעה במראה מפואר של מארי אנטואנט, לבושה בשמלת חצר מהמאה ה-18 שהייתה בעצם אותה שמלה שלבשה גלן קלוז בסרט "יחסים מסוכנים". עם פאה בלונדית ענקית מעוטרת בנוצות ברבור, פנינים יוקרתיות ושמלה עשירה בקישוטי ברוקאד, מדונה יצרה מחדש את חצר ורסאי על במת MTV. הביצוע כלל כוריאוגרפיה ששילבה את תרבות ה״ווגינג״ עם תנועות החצר האריסטוקרטית של המאה ה-18. הביקורת כינתה זאת "רגע של גאונות מעורר השראה" ו"מופע קלאסי וקאמפי שהעלה את הסטנדרטים של ההופעות העתידיות". ההופעה הזו לא רק סגרה את טקס הפרסים אלא גם הגדירה את מדונה כמלכת האולטימטיבית שממציאה את עצמה כל פעם מחדש.

הביוגרפיה הקלאסית של צוויג, שיצאה לראשונה בגרמנית בשנת 1932, זמינה בעברית בהוצאת זמורה-ביתן בתרגומו של צבי ארד. צוויג, שהתבסס על מכתבים אישיים בין המלכה לאמה, מריה תרזה, ובינה לבין אהובה מציג את דמותה של המלכה כ"דיוקן של אישה בינונית" שנסחפה בזרם ההיסטוריה. הספר עוקב אחר מסעה הטרגי מהחצר השמרנית באוסטריה אל הפאר של ורסאי דרך תככי החצר ועד לימיה האחרונים בכלא וסופה בגיליוטינה. צווייג מצליח לנפות את המקורות ההיסטוריים מאידיאליזציה מלוכנית מצד אחד ומהשמצות רפובליקניות מהצד השני, ומציג אישה שכוחות נפש רדומים התעוררו בה דווקא בשעת הצרה הגדולה ביותר. הגרדיאן כינה את הספר, "הביוגרפיה המשפיעה ביותר על מארי אנטואנט".

התערוכה הראשונה בבריטניה שהוקדשה במלואה למארי אנטואנט הציגה 250 חפצים, כולל השאלות יוצאות דופן מארמון ורסאי שמעולם לא יצאו מצרפת. בין הפריטים שהוצגו: נעלי משי אישיות של המלכה, תכשיטיה הפרטיים, והפתק האחרון שכתבה לפני הוצאתה להורג. התערוכה כללה גם אוספי אופנה עכשווית של מעצבים כמו דיור, מוסקינו, שאנל, ויויאן ווסטווד וולנטינו, לצד התלבושות זוכות האוסקר של מילנה קננרו מהסרט של קופולה. התערוכה הציעה חוויה חושית ייחודית, כולל ניחוח הבושם האהוב של המלכה.

מעצב הנעליים המפורסם מנולו בלאניק משמש כנותן החסות הראשי לתערוכה "Marie Antoinette Style" במוזיאון ויקטוריה ואלברט, שתיפתח ב-20 בספטמבר 2025. בלאניק יצר קולקציית קפסולה מיוחדת לכבוד התערוכה, המבוססת על המחקר שלו על אודות נעליים מהמאה ה-18. הקשר שלו למארי אנטואנט החל כבר בשנת 2004 כשעיצב את הנעליים לסרט של סופיה קופולה, אז נתנה לו הבמאית הוראה פשוטה: "אל תהיה אקדמי, תדמיין את מארי אנטואנט היום". הנעליים המקוריות, שעוצבו מבדים מקוריים בגוונים פסטליים של ורוד, ירוק, כחול וצהוב, יוצגו בתערוכה. אוצרת התערוכה, שרה גרנט, מציינת שבלאניק הצליח "להחיות את רוחה של מארי אנטואנט, אפילו את הדרך שבה היא הלכה באותה תקופה, על ידי דמיון מחדש של הנעליים שלה".

הקטע הקלאסי והמשעשע מתוכנית החבובות מציג את מיס פיגי במראה מפואר של מארי אנטואנט בארמון ורסאי, כשהיא שרה את "Stayin' Alive" של הבי ג'יז. הפרודיה החכמה משלבת את הפאר של החצר הצרפתית עם הרוח העליזה והאירונית האופיינית לחבובות. מיס פיגי, עם הפאה הענקית הלבנה והשמלה המפוארת בסגנון רוקוקו, מגלמת בצורה מושלמת את הדימוי הפופולרי של המלכה הבזבזנית והמפונקת. זהו רגע טלוויזיוני קלאסי שמדגים את כוחה המתמשך של הדמות ההיסטורית בדמיון המערבי.

מאז יוני 2025, ארמון ורסאי מציע חוויה מהפכנית: עשרים פסלים ומזרקות בגני הארמון הופכים למספרי סיפורים חיים בזכות בינה מלאכותית. הפרויקט פורץ הדרך, שנוצר בשיתוף עם OpenAI (יוצרת ChatGPT) וחברת Ask Mona הצרפתית, מאפשר למבקרים לנהל שיחות אמיתיות עם פסלים אייקוניים. המבקרים סורקים קוד QR הממוקם ליד הפסל או משתמשים באפליקציית ורסאי הרשמית כדי להתחיל שיחה קולית בזמן אמת. כל פסל מקבל "אישיות" דיגיטלית ייחודית שנוצרה בשיתוף עם אוצרי הארמון ומבטיחה דיוק היסטורי מלא. הפסלים מספרים על עברם המיתולוגי, על האמנים שיצרו אותם, ועל מקומם בתרבות החצר. החוויה זמינה בצרפתית, אנגלית וספרדית, וניתן לגשת אליה גם מרחוק דרך האתר הרשמי. זוהי דרך חדשנית לגלות את ורסאי, שמצליח להוכיח שההיסטוריה באמת יכולה לדבר אליך.

גוגל הקדישו תערוכה מקוונת לאופנה בארמון ורסאי בתקופת מארי אנטואנט. בתערוכה תמצאו יצירות אמנות ותיאורים מפורטים של שמלות מלכותיות, בגדים יומיומיים, תכשיטים כמו “שרשרת המלכה” האגדית, ותיעוד מלהיב של חידושים אופנתיים. התערוכה מלוּוה בהסברים מרתקים ודימויים מהמאה ה-18. האתר חושף את הקסם, הדרמה והחדשנות של לבוש החצר המלכותי, כולל הפקות מרהיבות, שמלות פאר וצילומים בלתי נשכחים של הארמון והגנים.