נתחיל באופטימיות :
את סוף השבוע האחרון שלי ביליתי בשתילת צמחים באדניות המרפסת.
בתור ילדת מושב אני חייבת להודות שאין לי שום סנטימנטים למושב ולחיי הטבע. אני אוהבת כבישים סלולים וסואנים, ואוהבת שסניף הדואר נמצא במרחק הליכה (מישהו צריך לאסוף את כל הדברים מאיביי לא?) ובדרך כלל שעתיים של ביקור במושב מספיקות לי כדי להתגעגע כבר לתל אביב.
הדבר היחיד שחסר לי הוא גינה.
בינתיים אני מסתפקת בחלון גדול מאוד בסלון שפונה לצד מזרח, ובחרתי לשתול בו שלושה גוונים שונים של בוגנביליה, עץ זית קטן וזרעי ארוגולה.
הנה הבוגנביליות בביתן החדש:
ואלה נבטי הארוגולה (גרגיר נחלים) שהנצו הבוקר משנתם 
ביום שני אגב התפרסמו תוצאות סקר בדה מרקר שקבעו שעציצי נוי משפרים משמעותית את היעילות במקום העבודה, ושנוף יפה מהמשרד משפר את היעילות ב-66% מהמקרים. שולחן עבודה שלי ממוקם בדיוק מול החלון הגדול, וגלינה התופרת התחילה לגדל באחת האדניות שיח עגבניה, אז כנראה שהסקר צודק
כל זה כמעט ולא קשור לנושא של הפוסט היום, אבל מכפת לכם… בואו נדבר על קוצים.
כשאני אוספת חומר לפוסטים אני תמיד מנסה לזהות מי היה המקור למגמה מסוימת שאני רואה, אבל ברוב הפעמים אני מגיעה למסקנה שיש דברים שקורים בבת אחת בכמה מקומות במקביל, שמשהו באוויר כנראה הוביל אליהם, והם בבת אחת נכונים.
יש לי הרגשה שהמשפיע העיקרי בנושא הקוצים הוא איך לא – ריקרדו טישי בתצוגת הגברים של ג’יבנשי לחורף 2010:
השרשרת הזו המסה את ליבי.
25 דוגמנים מהממים צעדו לצלילי “אווה מריה” עונדים על צווארם את כתר הקוצים המפורסם, ובסנדלים שמזכירות באופן די ברור את סנדליו של ישו.
הנה טרי ריצ’רדסון בדיוקן עצמי עם זר הקוצים של ג’יוונשי, שפרסם בטמבלר שלו
באופן די מפתיע, זר הקוצים הישואי כיכב גם בתצוגה של BLAAK לחורף, הפעם על הראש
קוצים גם בנעל חביבת הבלוגוספירה שעיצב ניקולס קירקווד לרודארטה
מבט יותר מקרוב:
צמיד הקוצים של Conroy and Wilcox הניו יורקיים
ותכשיטי הקוצים המדהימים של Dominic Jones
כאן מדגמנת חברתה הטובה ושותפתה לעסקים – הדוגמנית אליס דלאל ההורסת.
שרשרת של סטודיו טובן האוסטרליים
וישו…
והצילום הזה של Louis Christopher
קוצים הם גם הענין המרכזי בעבודה המרגשת הזו של האמן הסיני Cui Fei
העבודה נקראת Read by Touch -עבודה שמדברת על הצורך להקשיב למסרים שאנו מקבלים ללא מילים מן הטבע.
כנראה שלפעמים מסרים כאלה מגיעים מהאדניות שמונחות בחלון המרפסת
קוצים מחוברים לנייר אורז
קוצים שפיי אוסף מחוברים יחד למעין טקסט.
ואיך לא נסיים עם שיר שמקדיש לנו החבר מוז: הנער וקוץ בצידו.
סופשבוע מקסים.
יערה.
11:05 pm on July 15th, 2010
פוסט מעקצץ ואפל, למרות הפתיחה הפסטורלית. היתה שם נקודת מפנה נהדרת. חשבתי שהולך להיות כאן עוד משהו פרחוני או ברוח הכפר ואניצי הקש.
כאהבתי במיוחד את החיבור בין הכאב הפיסי שמרמזים כל הבגדים והתכשיטים. גם כתב הברייל מחביא קושי נוראי. הייסורים של היצירה שמונחים כאן כל כך חשופים, כנראה. ויש בזה משהו מרתיע אבל גם מעורר הזדהות באופן מפתיע. בקיצור, אם לא הבנת, הפוסט נגע בי עמוקות.
11:49 pm on July 15th, 2010
אוף, דווקא בנינו על יורשת ליורם ויינמן…
השראה מגניבה מאוד ושורטת, הזכיר לי השבוע ראיתי בבית של חבר את האסלה הבאה:
http://www.adira.co.il/idiy/view_product.php?product_id=14800&order=4
קצת קריפי
לגבי התמונה השלישית מהסוף, זה לא טבלת יאוש של אסירים?
נ.ב.
איפה רותם עם עצות אגרונומיות???
9:34 am on July 16th, 2010
זה באופנה להיות טיפוס מיוסר, הא?
בכל מקרה יש בזה משהו מרגש שיש סביב הצאוור שלך שרשרת טיל בתור הגנה/התקפה מהסביבה….
ריקרדו הזה, מפציץ כל עונה, כפרה עליו.
11:40 am on July 16th, 2010
פוסט יפהפה, השרשרת של של האוסטרליים מהממת!
1:33 pm on July 16th, 2010
I really like this post, and your train of thought is so inspiring, plust I have found Terry richardson’s tumbler, thanx to this post, so I am very gratefull
have a lovely weekend from London city!
5:24 pm on July 16th, 2010
מקסים
נזכרתי בקוצים של עומר כשהיה ילד…
ובאימרה הטורקית
שכדי לזכות באהבת ורד אחד הגנן צריך לגדל אלף קוצים….
שבת שלום
6:21 pm on July 17th, 2010
הפוסט המקסים הזה קנה אותי כבר בשלב הבוגנביליות
(שלי עכשיו בדיוק מתחילה פריחה חדשה)
אהבתי במיוחד את העבודה של האמן הסיני שנראית קצת כמו עיטורי שוקולד צ’יפ על עוגת גבינה
ואת הפסקול המושלם כמובן
*לאן נעלמת לנו בפוסט הקודם?
6:26 pm on July 18th, 2010
שישה, אגב הקוצים, כשאני מתסכלת עליהם אני ישר חושבת איזה מבאס שנתפס באחד סוודר שווה
עומר – זה קריפי בטירוף! ג’יזס! התמונה השלישית באמת נראית כמו סימון ימים של אסירים בכלא, אבל לא מצאתי לזה שום אזכור בעבודות של פיי. אני אבדוק.
נועה, זאת כנראה קלישאה(הייסורים) אבל כזאת שיש בה כנראה קצת מן האמת… לא?
ומסכימה איתך לגבי ריקרדו – כפרה שאין דברים כאלה!
RIY_KA – thank you so much! your comment made me very happy
I am dreaming of London, it’s my favorite city in the world.
סיפור הפרוורים – have i told you lately that i love you?
אמא – למזלך היית צריכה לגדל רק שלושה קוצים
ואחד עם זנב…
מאיר – היתה תקלה טכנית! כתבתי תגובה ארוכה שפשוט נעלמה.
החיבור בין הקוצים לשוקולד צ’יפס הוא גאוני!
התגעגעתי. נשיקות אהוב שלי.
10:45 am on July 19th, 2010
תקשיבי, אני חייבת להגיע הביתה ולסרוק לך את שרשרת הקוצים שעשיתי בזמן הלימודים…
היא בול השרשרת של ג’בנשי, רק בירוק.
חוץ מזה וגם בהקשר לבלוג הקודם, במגמת צורפות ואופנה בבצלאל יש פרוייקט אחד שנראה גרוס משהו,
וגם סוג של קוצים שנתלה על הבגדים.
מקווה שאזכור לחפש את התמונה של השרשרת…
ובאותה הזדמנות את התמונה של צעיף קליפות השום היפהפה שהכנתי…
10:49 am on July 19th, 2010
מגיעות לי נזיפות קשות ואף טיפול בקוצים מלאי ארס על כי רק עכשיו התפניתי לקרוא
וגם זה על זמן עבודה……
אני שוב נאלצת לקחת ממאיר, ולהגיד שקנית אותי כבר בשלב הבוגונביליות
ועוד יותר מזה, נמסתי למראה הארוגולה – אחד מצמחי התבלין האהובים עליי
(את הרמז הדק, אני מבקשת להעביר לעופריקו)
ובתור מי שהוגדרה לא פעם ע”י אחרים כקוצנית בעצמה
חתייייךךךךך!
(טרם החלטתי אם להעלב)
בקיצור, אני מתה על הפוסט הזה – ועל ישו
5:19 pm on July 21st, 2010
תמיד מעשיר כשאת כותבת על תכשיטים
אגב, התמונה של האוסטרלים זרקה אותי לקונטקסט אחר לגמרי של צמיד זהב (גדר תיל סטייל) על יד ממוספרת משנות ה-40 באירופה..
9:00 pm on July 21st, 2010
סיון – נשמע מדהים! אני מחכה לתמונות בקוצר רוח!
רורו – אני יודעת שזהרורית שכמוך נותנת עבודה אינסופית, וזה מדהים שאת בכל זאת מוצאת זמן קבוע לקרוא ולהגיב על ליהוגיי
אוהבת אותך, את יודעת. הארוגולה מצפים לך גם הם.
פיפילוטי -תודה רבה. כשכתבתי את הפוסט פתאום קלטתי שהרעיון של גדר תיל לגמרי מבוסס על קוצים בעצם. לא חשבתי על הקונטקסט שכתבת עליו משום מה, אבל אין מה לומר – הצדק איתך…
12:27 pm on July 22nd, 2010
רורו אני תמיד שמח להיות מאוזכר בקומנטים שלך
1:25 pm on July 22nd, 2010
פוסט מדהים…. טרי ריצ’רדסון הוא ללא ספק הגבר הסקסי בכל הזמנים