הי הי,
קודם כל, המון המון תודה על התגובות המדהימות לפוסט הקודם. ריגשתם אותי ואת המשפחה שלי מאוד. תגובות הן דבר משמח באופן כללי, גם כשהן מגיעות במייל או סמס
השבוע היה לי מין שבוע לא מזהיר שכזה, ושהמון דברים קרו בו קצת עקום. מכל מיני סיבות. יש ימים כאלה. לשמחתי אני מרגישה שמרקורי או משהו כזה יצא מאיזושהי נסיגה ועכשיו הכל שוב טוב יותר.
מה היה הדבר ששימח אותי מאוד השבוע? מגרסה! בחיי, מגרסת נייר ביתית שינתה את חיי. אני חושבת שמגרסת נייר היא כמו היכולת לעשות על דברים דיליט – וזה משפר מצב רוח נפלא . היכולת להעלים דפים שכבר אין בהם צורך, זה אולי ישמע לכם אולי טפשי, אבל זה הרגיש לי כמו לעשות קסם קטן ולהיפטר תוך שניה מדברים שכבר אין בהם צורך.
אחרי שהתחלתי לגרוס ולגרוס התחלתי להזכר בכל מיני דברים שקשורים לזה. מצאתי כל כך הרבה חומר שזה רק מוכיח את הטענה שלי (עם עצמי) שמכל נושא אפשר לצאת לכיוון מעניין, וכל דבר אפור ומשרדי יכול להפוך לקסום ומרתק. אז הנה לפניכם – שיר הלל למגרסה, שנתנה לי השבוע השראה מדהימה וסיבה לאופטימיות
ביום הראשון צילמתי את התמונה הזו, ומשם הבנתי שיש לי נושא לפוסט חדש.
אחר כך מצאתי את העבודה הזו שנקראת “גלים”.
ואת השמלה של יינג הוי.
נמשיך עם Akatre Ateilier סטודיו צרפתי לעיצוב גרפי שגם אצלם עושה רושם שהמגרסה עובדת שעות נוספת
לוח השנה הפואטי של המעצבת הגרמנייה סוזאנה הנריץ’ שגורס את הימים שחלפו… כל יום נגרס בזמן אמת ומותיר אחריו שרידים.
וסדרת הפורטרטים של האמנית הצרפתייה פרדריק דובאל שנקראת hide and seek. .הפורטרטים נלקחו במקור כולם ממגזיני אופנה
Shredded A – עבודה של המעצב הגרפי המבריק brock davis
העבודה “1000 שמות” של האמן כריסטיאן פור
עוסקת בדמותו של החייל האמריקאי. היא מורכבת מנייר גרוס שעליו מודפסים 1000 השמות הכי נפוצים בקרב גברים אמריקאים בגילאי 18 עד 22, לפי נתונים שקיבל מביטוח לאומי באמריקה. וגווני השחור והאפור נוצרים משינוי בפונטים ובריווח שלהם בהדפסה על הנייר.
הפסלים הסרוגים של האמנית הסינית movana chen עשויים מרצועות נייר דקיקות של המגזין ווג שנסרגו יחד למעין כיסוי גוף שהיא קוראת לו Body Container. צ’ן תוהה בעבודתה על עתידה של העיתונות המודפסת, אמנות עבודת היד כגון הסריגה, ואיכות הסביבה .
גם במערכת המגזין של ok great הבריטים הגיעו למסקנה שכיף לשחק במגרסה
מכנסיים של ראד חוראני לקיץ 2010. יש אותן בבוטיק וורנר!
ונסיים עם הקולקציה המדהימה של גארת’ פיו לקיץ 2010, שחתם באופן סופי את טרנד הבגדים המרוטשים לקרעים
סוף שבוע נעים לכם
יערה.





































4:41 pm on July 9th, 2010
ואווווווווווווווווווווו. לוח השנה ריסק אותי….
פוסט מאלף ומיוחד במינו.
אין מילים.
5:37 pm on July 9th, 2010
מקסים
גריסה נעימה
ושבתשלום
7:10 pm on July 9th, 2010
יערה….מהמם
לקרוא….ולא לגרוס!!!
נ.ב-איפה משיגים את הלוח שנה הגאוני הזה?
7:40 pm on July 9th, 2010
אין מילים. מדהים. את פשוט נהר של מידע ויצירתיות ללא גבולות.
7:45 pm on July 9th, 2010
your blog is an inspiration!
8:08 pm on July 9th, 2010
וואו! איך פתחת לי את השבת… יא גאונה!
המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לתת לך היא- כל פוסט שלך (ואני מתכוונת ממש לכל פוסט) גורם לאצבעות שלי לגרד מתשוקה לחומר.
שבת ענוגה אהובתי.
נ.ב- יש לי כמה מסמכים מיותרים, מתי אפשר לבוא לגונדי ושעת גריסה?
9:42 pm on July 9th, 2010
עורס ת’בריאות שגם ווליום לא עוזר לי
10:45 pm on July 9th, 2010
פוסט מרתק, תודה רבה!
10:46 pm on July 9th, 2010
יערה, את גורסת !
10:47 pm on July 9th, 2010
אני גורס שהפוסט הזה מעלףףףףףף
12:00 am on July 10th, 2010
איזו גריסה משובחת!!!!
דבר ראשון, אני אכולת קנאה! מגרסה היא אביזר שמיד ממכר אותך, גם אם אין לך מה לגרוס. פתאום אתה רוצה לגרוס הכל. לא רק דפים סודיים ולא רלוונטיים. אני זוכרת שבצבא גיליתי את המכשיר ההזוי, ואז התחשק לי להעביר בגריסה גם את המדים, את הפלפל והקוטג’, את אלפי כוסות הקפה שהכנתי, ובהמשך גם התעניינתי בגריסת בני אדם. התמונה נורא יפה. לצערי כיום המגרסה המרכזית נמצאת בתוך הראש, וההוראה מבוצעת באמצעות המקש דיליט. לעתים יותר מדי פעמים.
פוסט נהדר ולא צפוי.
10:25 am on July 10th, 2010
אני מתה על מגרסות וגם לי זה עושה מצב רוח נהדר!
פוסט מהמם, אין כמו עיצוב בנייר…
11:13 am on July 10th, 2010
מתה על הפוסטים שלך!!!
מגניב בטירוף גרמת לי פתאום לחבב את המכנסיים הגרוסות האלה…
אהבתי בעיקר את הסדרת הפורטרטים האלו!!!
פשוט מגניב:-)))
12:55 pm on July 10th, 2010
פוסט מרהיב. כמו פוסט הבלונים, גם פוסט הגריסות הולך לפינה שמיועדת רק לו ברידר…
תודה.
7:51 pm on July 10th, 2010
כהרגלי, אני נכנסת מאוחר מכדי להגיב במקוריות
לכן אלך על התגובה של הפרחה שאני ואומר:
ואי, ואי, ואי! פשוט נפלא
ואוסיף תגובה למאיר
ת’גורסתותי
9:17 pm on July 10th, 2010
כל כך נהנתי…מקסיםת ענוג צרוף
הלואי וחויות לא טובות ורגשות לא טובים ניתן היה לגרוס
9:27 pm on July 10th, 2010
פוסט מתוק!
הגרסונייר הביא אותה במשחק מילים שנון
12:34 am on July 11th, 2010
אני אוהבת את הבלוג שלך, תמיד מרתק…אני מעצבת אופנה ויש לי בלוג אישי חדש, אשמח אם תבקרי
http://schillersblog.blogspot.com/
1:56 am on July 11th, 2010
איזה פוסט כייפי ומפתיע!
תגידי, איך קרה שיש לך מגרסה?
אצל מי את עובדת? שב”כ? מוסד? אני לא מכיר אנשים שסתם יש להם מגרסה,
אולי OCD
2:03 am on July 12th, 2010
נפלא!
2:45 pm on July 12th, 2010
אהבתי!!! גורסת הורסת שכמוך. כל גירסה שלך היא הגירסה המנצחת. איזה מזל שהפוסטים שלך ימשיכו לרחף לנצח במרחבי המרשתת ולעולם לא יפלו למלתעות מגרסתך. הם בעצם החיסון האולטימטיבי מפני הגריסה, וטוב שכך. אז… תמשיכי להעשיר אותנו בכל גרסאותיך שהן כמעיין המתגבר
2:17 am on July 14th, 2010
מאחרוי לוח השנה יש פילוסופיה מאוד מעניינת. הראש עם המשקפיים הורס לגמרי והפנים של הדוגמנים ממש מדהים
תודה, אחלה פוסט
1:11 pm on July 18th, 2010
אני לא מאמינה שכתבתי תגובה במשך חצי שעה בשבוע שעבר כדי לגלות עכשיו שהיא לא עלתה בכלל בגלל תקלה טכנית ולא התפרסמה – קבלו את התנצלותי הכנה!
תודה רבה רבה לנוגי, לגורסונייר, לSDNY, לפוצי, לקרן ב, לשלומית, לווקסי, לענבר, לרורו, לאמא, לסיפור הפרוורים, ליעל ישלר, לעומריקו, לאיריס, לברכה, ל nyc fashion
ריגשתם אותי, גרסתם אותי עמוקות, התגובות שלכם הן הסיבה שאני ממשיכה לכתוב, תודה רבה!
6:18 pm on July 18th, 2010
וגם לדביר בר, ולעלמה והדס וטומי ק. – אתם מהממים, בחיי
5:50 pm on July 22nd, 2010
לוח השנה פשוט לא יאומן, מציף כל כך הרבה רגשות, וכל כך הרבה מחשבות בפעולה כזאת פשוטה…
אני חייבת להשיג איזה אחד כזה, נראה לי שלהסתכל על זה קורה- מזיז לך איזה משהו בחיים