זו לא שעה להעלות פוסט, לפני מקלחות, ארוחת ערב והשכבות. השתגעת? קצת התחשבות אי אפשר לקבל בבית הזה?

הקוביה הלבנה שהפוסט שלך מותיר לי להגיב – גורמת לי לחשוב על מה בעצם לדבר קודם. על הפילם שלא פותח? על הפיתוח המאוחר? על השמלה המהממת של אמא, הבופון של רבקה, היופי המדהים של עדנה, או החתיכיות האלביסית של אבא? על סבא וסבתא? על כל המטאפורה הגדולה שיש בתיעוד רגעים משובחים בחיים, ועד כמה ההקשר משנה הכל? על זה שהשמחה של החתונה כרוכה במותו של סבא דב האהוב? על זה ששמחת החתונה כרוכה בגירושים מכאיבים? על החשיבות העצומה שיש לנו לתמונות מול המשמעות האמיתית שלהן והתוכן שמסתתר מאחוריהן?

כיף לראות את אמא ואבא ביחד שם. כיף להגיד אמא ואבא ביחד.

כל מה שאני יכולה להגיד עכשיו – לפני המקלחות וההאכלות – זה כמה נחמד ששתינו ירשנו את הגוף של אמא, ואת את הגובה של אבא. מזלנו שפר עלינו!!!

נ.ב
מזל טוב
תשע שנים? אותי זה לא מצחיק!

הדים שלך ושל אחייך (ברבים) בפנים של דודה רבקה.
לפחות מה שאני מכירה מהתמונות

וואו,
מדהים איך שאני מרגיש שאני מכיר אנשים מהחתונה של ההורים שלך…
והחצר הקסומה של סבתא
וסבתא….

נכנס מחוייך לסופ”ש
משפחה קסומה אתם

נשיקות

השימלה של אמא שלך היא הדבר הכי יפה שראיתי בחיים + את קצת דומה לדודה עדנה.

הפוסט הזה מזכיר את הרעיון של לעשות מפגש הורים של החבורה רק שבשחור לבן והסטיילינג הזה זה נראה פשוט הרבה יותר טוב ומוצלח.

מזל טוב לכם, זוג אהובים
<3

אני לא יודע מה מדהים יותר, מציאת הפילים החבויים והלא מפותחים, או התמונות עצמן.
גם בבית של ההורים שלי יש כמה אלבומים מרתקים, חלקם מיום חתונתם וחלקם מאירועים משפחתיים אחרים מאותה התקופה (65-75) שגם תמיד נערכו בחצר הבית, ונראים כמעט לקוחים מאותה החגיגה בחצר שלכם.

וכמו כולם גם אני מסכים שהשיק כנראה עובר אצלכם בגנים, שהשמלה של אמא שלך מושלמת
וגם שדוד שאול ממש חתיך

סופ”ש להיט

הדוד מאיר בוער. הסט המדהים הזה צריך לעלות לפליקר גם, כמובן

וואו!
פשוט מדהים בצורה יוצאת דופן, אך יחד עם זאת הכי מוכרת בעולם….
השמלה של אמא שלך פשוט מטמטמת! כזאת אני רוצה כשיגיע יומי
בלי נדר
אבא שלך ועומר קופי!!!
נורא מרגש ועושה חשק לחזור בזמן לימים יפים ופשוטים יותר
דודה עדנה יפה בצורה בלתי רגילה והדוד שאול, הוא פנוי?
אני מצדי אמשיך לקרוא לך כוכב- את תראי,
יום אחד זה עוד יתפוס

shisha – כל כך מדויקת בכל אבחנותייך. כמה דברים קורים שם. תכננתי להעלות את הפוסט הזה מהיום שפתחתי את הבלוג. בחיי.

נועה – כל כך תודה. אני מאחלת לך שהאוצרות יימצאו. זה שווה כל כך הרבה. מה שגורם לי לחשוב האם אני שומרת כראוי את הדברים למי שיבוא אחרי…

ג’ולזי – דודה רבקה מהממת. זה ללא ספק כבוד גדול

גפן – תודה על תגובה מרגשת. ממש. אני יודעת שאנחנו חולקות את אותה הסטייה כמובן. ההנמסות למראה כל מזוודת משבצות ברחוב וחפצים שעברו חיים שלמים עם מישהו אחר… היום אי אפשר לראות שאני באמת דומה קצת לאמא שלי כשיש לה ערימת תלתלים ג’ינג’יים על הראש

אסף – אהוב לבי. בכלל לא קלטתי שאתה מכיר בעצם כל כך טוב את החצר המהממת הזו, ובכלל שאתה מכיר כבר את כל המשפחה ואחראי לרגעי אושר חשובים בתולדותיה אין כמוך יקירי. תודה רבה שהגבת. ריגשת אותי מאוד.

סיפור הפרוורים, חמוד שכמוך. אני מקווה שאתה כבר יכול לדמיין איך תראה החתונה המשולשת שלנו עם שישה. יש לוקיישן ויש סטנדרטים

מאיה ג’י – תודה בוביצה. תמיד אומרים שדקלה היא זאת שדומה לעדנה. זה נקרא הלוק הקידרי הדרמטי מסכימה איתך לגבי השמלה של אמא שלי. ניסיתי לשחזר אותה כמה פעמים ובינתיים לא נחלתי הצלחה. אבל אולי באמת לא אומר עדיין נואש. נשיקות.

מאיר, דרלינג. מאיפה אתחיל. איזה כיף שחזרת מאיטליה, התגעגתי לתגובות המדויקות שלך. קודם כל נא להרגיש חופשי לסרוק ולשלוח מדגם מייצג ממשפחת כהן בשנות השישים והשבעים, אם הם פוטוגניים כמוך אז בכלל! ומסכימה איתך לגבי שאול הוא גם היום מחתיכי העיר
סופ”ש מקסים ונשיקות.

נועה שחר. אני עדיין מצומררת מאתמול בלילה כשקראתי את התגובה המדהימה שלך. מדהימה. אין לי מילים. עדכנתי את הפוסט בזכותך, ולכבודך הוספתי עוד תמונה שבה רואים את סבתא שלך, אלישבע.
המון המון תודה. דברים מדהימים קורים לפעמים

אחיחי – דוד מאיר, או כמו שקראו לו אין דה הוד, דוד מאיור, היה בהחלט טיפוס כלבבך, שר שירים, שתה ועישן עד יומו האחרון והמופלג

גילי – נכון שיש דברים שהם פשוט בדי אן איי של המושב הזה? זה משהו שאי אפשר לתאר. ומנסיוני בחיי משפחה אומר לך שהכי חשוב שלבת שלך יש אותך, שהיא הדבר הכי יקר שיש לך, וזה משהו שהוא יציב בשבילה ולא ישתנה לעולם. אוהבת אותך.

רורו – אהובתי. לא מאמינה שהספקת לקרוא את הפוסט הזה בעודי מפלסת את דרכי בין דבקים ומתכות ותיקים… ואת רואה את המוני בית ישראל מהלכים בשדרות רוטשילד ברקע המחשב שלך
הדוד שאול נשוי באושר לדודה המהממת שולי

SDNY – ידעתי שהפוסט הזה ידבר אל ליבך נשיקות.

איזה יופי!

ממש מרגש! השמלה של אמא שלך פשוט מדהימה! יותר יפה מכל שמלות החתונה שראיתי!
היא נראית לי ממש ממש מודרנית ובמובן העכשווי של המילה.

חוץ מזה תמיד כיף לראות תמונות ישנות, גם אם הם לא של המשפחה שלך…
ומזל טוב על התשע!

איפה הטישיו ?
לא מוצאת בדיוק ברגע שהכי נזקק!!!!
כואב..

התרגשתי מאד מהפוסט הזה, הזכיר לי שכשאני סיפרתי להורים שלי באי נוחות מסויימת כמה החתונה שלנו עומדת לעלות, הוא אמר לי שזה בסדר, כי הוא ואמא שלי התחתנו במסעדה היקרה ביותר בירושלים של אז- “שה סימון”. וזה הצחיק אותי נורא.
בכל מקרה, כיף לראות איך את אוספת ושוזרת חלומות,תקוות, געגועים ונוסטלגיה בפוסט אחד, ואיך את עושה בדיוק אותה דבר בסטודיו שלך, יום יום.
נשיקות

אמא, במקום טישו תקחי את אלונה. זה פרוזאק טבעי

נעה (קשוב) וגילי. תגובות כל כך מרגשות

dod Shaul R.O.C.K.S!

יערה,
“והמדריך ההוא שאול, היה לוחץ אקורדיאון…”
ההתרגשות מהמחווה שלך מחלחלת גם לדור שלנו, הקודם,
כפי שראית בטישו הנדרש ע”י אמא שלך.
התמונות מאד מאד חיות בזיכרון (שלי לפחות), אם כי אני חייב להודות
שלא זכרתי שניגנתי באירוע הזה – אבל כנראה לא התקיים
אירוע משפחתי בשנות ה 60-70 שלא העמידו אותי בפוזה הזו
(ובטח גם די אהבתי להיות שם, נודה על האמת: ארשת הפנים מסגירה זאת).
נו, לי היה בכלל שווה כל המחווה, בגילי עוד מתייחסים ל”חתיכות” שלי –
מזל שחברייך לא יודעים את גילי…
ותודה על המחמאות שאת שופכת על שולי ועלי, האהבה הדדית, כמובן.
כשאני פוגש אתכם, ילדי בני-דודיי, אני תמיד מתפעל מהאינטלגנציה הרגשית
הפורצת מהדור הצעיר, מה שלא בא מספיק לביטוי בציבוריות ובמדיה.
זה החומר המיוחד שקורצתם ממנו, אבל יתכן גם השפעת רמות השבים,
שגם עבורי היתה נווה-חופש מקסים, בין איסוף הביצים, שקילתן,
ואכילת העוף הנפלא של דודה ליאה שלי (בקיבוץ בקושי ראו עוף בימים ההם, יקר !).
בין נוסטלגיה להשתפכות – אנחנו מחבקים אתכם ומברכים מזל טוב ל- 9,
עם איחולים להמון סקרנות, עניין ואהבה, אהבה, אהבה !
שאול

הפוסט מרגש והתמונות נפלאות. אני כל כך אוהבת לראות תמונות ישנות בשחור לבן, ובעיקר להסתכל על הפשטות של הדברים שהיו פעם, האוכל, סידור השולחן, הבגדים.
מאחלת לך עוד שנים רבות עם בן הזוג!
שרונה