חופש. השבוע הייתי בחופש.
מיוזמתי קרוב לוודאי שלא הייתי יוצאת לחופשה, ובכלל, מאז שהפכתי לעצמאית לפני חצי שנה לא עשיתי הפסקה. אמא שלי פשוט הודיעה לי שהיא מוציאה אותי לשלושה ימי שקט בים המלח. ואוו. קודם כל, עלו לי שם כמה מחשבות חשובות שיעלו בתורן על הכתב וכמובן, מסע אסוציאטיבי בלתי נמנע וויזואלי.
רוב הזמן כשהייתי שם הרגשתי פשוט נפעמת. נפעמת מהנוף, מהים, מהשמיים, מהשקט. מהטירוף הזה שמתרחש כל כך קרוב וכל כך רחוק בעצם. אני מודה שיש לי צורך להפוך חוויות שאני עוברת לרומנטיות יותר. חבל שאין מילה עברית טובה לפועל באנגלית: Romanticizing. אבל היי. על התכונה הזו בדיוק מבוסס כל הבלוג הזה 
בזמן החופשה התנגן לי כל הזמן בראש באוירת סוף הניינטיז הסינגל הראשון של גרוב ארמדה מ 1997 שׁ At The River
זה מצחיק איך שהראש עובד. כי נכנסתי לקרוא את מילות השיר ובעצם המילים של כל השיר מורכבות ממשפט אחד שחוזר על עצמו בלופ:
if you’re fond of sand dunes and salty air,
Quaint Little villages are here and there.
השורה הזאת היא בעצם סימפול של שיר של פאטי פייג‘
אז אם אתם מחבבים דיונות חול ואויר מלוח, אפשר גם ללחוץ פליי ולצאת לדרך…
כל הדרך אמא שלי שמה מוזיקה ושרה לעצמה. לי זה הזכיר את הנסיעה האיקונית משנת 1991 של תלמה ולואיז.
וגם את קפה בגדד הבלתי נשכח.
קמפיין קיץ 2010 של קנזו
כרמן קאס בהפקה להארפרז באזאר הבריטי:
מתוך הפרויקט אנשי החול שהוצג כאן
נטשה פולי מסתדרת מדהים עם גמל בהפקה לווג פריז מאפריל 2010, שצולמה על ידי הזוג אינז ו-ווינוד
מארי קלייר האיטלקי, מרץ 2010
צילום לווין מטורף של מדבר סהרה: הצילום מכאן
בית האופרה של דובאי שתוכנן על ידי זאהא חדיד ופטריק שומכר, בהשראת דיונות חול:
זאהא עיצבה ב 2007 את השולחן הזה שנקרא DUNE
ואת הפסל הזה שנקרא Dune Tree
אמא שלי תרמה לפוסט את שולחן הסלון שלה של המעצב Enzo Berti לחברת La Palma
שבמרכזו מתחת לזכוכית חול לבן, והוא מגיע עם מסרק עץ שאפשר לצייר איתו צורות בחול:
גבישים, מינרלים, מלח, קריסטליזציה:
טבעת של kyle ng
וסדרת טקסטורות שצילמתי שתסגור לנו יפה את הפוסט:
צבע השמיים:
המלח:
המים בבריכה:
הסלעים בנסיעה:
הים:
השמלה שלבשתי: שיפון המשי עם דפוס נחש:
והנוף. שיש בו את הכל ביחד.
סופ”ש נעים לכם. התגעגעתי.
יערה.
9:37 pm on June 25th, 2010
Beautiful!
No Proyect Jeans or Sigalit Landau?
9:41 pm on June 25th, 2010
מדבר של חול ובנות מדברות – סקס והעיר 2
9:49 pm on June 25th, 2010
אוי נהיה לי חם.
כשונאת קיץ מושבעת, מודה שהיה לי קשה עם הפוסט הפעם: לא אוהבת זיעה, לא אוהבת גווני בז,’ לא אוהבת את האור הבוהק מדי של השמש החשופה, בלי ענן אחד קטן לרפואה
אבל היה שווה להמשיך כי לגבישים, מינרלים (שלא לומר קריסטלים) אני מאוד מתחברת
והצילומים שצילמת מהממים!
10:08 pm on June 25th, 2010
מקסים
מוצלח
ונהדר במיוחד
גם לי יש רומן דרמטי עם י. המלח.
אז תודה על הפוסט. היה הכי שווה
1:22 am on June 26th, 2010
איכשהו התמונות שלך בסוף הכי ריגשו אותי…
בתור חובבת מדבר מושבת הפוסט מאוד דיבר אליי
שמחה שהתרעננת בחופש!
1:22 am on June 26th, 2010
*מושבעת* כמובן…
9:34 am on June 26th, 2010
אני מתפלא שלא צילמת את עצמך על איזה הר, בשמלת השיפון נחש א-לה- תמי בן עמי לגוטקס. היה חותם את הטור הזה פרפקטלי
9:57 am on June 26th, 2010
מרגישים את החום באויר, תמונות וגוונים מקסימים
יש סיבה לגזרות המטורפות ש”משכית” יצרו, הן פשוט כל כך מתאימות לאקלים שלנו שזה ממש כמו בריזה נעימה בצהרי יום לוהט.
יכלת לקפוץ לביקור….
אפילו שזה לא נראה יש אנשים שאקטצ’ואלי גרים במדבר השומם…..
פעם הבאה את מוזמנת
10:12 am on June 26th, 2010
nophi -huh! i’m thinking of dedicating an entire post to that subject. I thought of you of course….
מיכלי – תודה, ברוכה הבאה
רותרות – שכחתי שבשבילך זה תיאור הסיוט האולטימטיבי… אבל השאלה אם זה רק החום. כלומר אם היה אפשר להפעיל מזגן במדבר היית נותנת לזה צ’אנס? ותודה מותק כמובן.
noa – תודה יקירתי. רומן מלוח ויצירתי אני מניחה
שלי – תודה בייב. אכן זה היה ממלא מצברים מהסוג העילאי ביותר.
נשיקות יקירתי ובהצלחה השבוע!
ערני – אוח. רעיון גאוני. אם לא היו 42 מעלות בצל הייתי אולי חושבת איך לעשות מזה משהו, אבל יו נואו.
היה טיפה חם
נועה – תודה! לדעתי מעכשיו אבוא יותר ואני אזכור לך את ההזמנה הזו. אני מתה על עוגיות אם תהית
. זה היה ממש מדהים והעובדה שזה רק מרחק של שעתיים נסיעה כמעט לא נתפס.
10:25 am on June 26th, 2010
עשית לי חשק…
ירדת כ”כ נמוך…לעלות כ”כ גבוה עם הבלוג
צופי לך!
10:38 am on June 26th, 2010
איזה פוסט מדהההיםםםםםםם…. מוכר מה… רק לי זה לקח חודשיים וחצי, מילוי המצברים הזה..
אהבהההה
10:38 am on June 26th, 2010
לייק..לייק..לייק….ממש נהיה לי חם פה עם כל תמונות המדבר האלה(או שפשוט אני צריך להדליק את המזגן…חחח)…התמונות שלך מדהימות…הנוף הזה עם המים הצלולים פשוט משגע….שאלה קטנה…המיכנס הכחול בהפקה של ווג עם הגמל …הטקסטורה הלבנה עלין מה זה..הדפסים, שטיפה רקום.???..למרות שזה קצת עמוס ופרחי(לטעמי האישי)…זה מדהים…העומס הזה לוקח את זה למעבר…..קיצר זהו אני גם התגעגעתי…
B
11:33 am on June 26th, 2010
אומנם היה קצת קריר….אך אתך היה לוהט ומהנה על אף גילך המשוער…….
…..
11:50 am on June 26th, 2010
אין ספק שמדובר באחד הפוסטים המעצבנים שכתבת!
מאז הקריאה הראשונה, לא עשיתי כלום מעבר לפנטזיות על חופש
בא לי לנסוע למקום עם ים ומלח ולא לחזור לעולם!
התמונה של ריצ’רד אבדון עשתה לי חשק ספציפי למקום בו היובש טרם הכה
יש לי הרגשה שאני סוגרת דיל לג’מאייקה
את הטבעת אני אשמח לקבל עם הצעת הנישואין-
מטילה עלייך לעדכן את חסר המזל שייפול ברשתי בסופו של דבר
לסיום, כוכב מלוח, אין עוד כמותך
2:27 pm on June 26th, 2010
פשוט בלוג תענוג
9:50 pm on June 26th, 2010
צבעים מדהימים, פוסט מקסים
10:36 am on June 27th, 2010
סדרת התמונות שצילמת היא אינספריישן בורד אחד גדול – לא פלא שהטבע שיתף איתך פעולה וצירף לך את הכל ביחד בתמונה האחרונה.
1:05 pm on June 27th, 2010
הצילומים שלך הכי מרגיעים וזה באמת נחמד לדעת שנופש בים המלח יכול להביא איתו את התחושות האלה.
טרנד צילומי המדבר באמת בלט הקיץ הזה, אבל זה בטח קורה כל קיץ, לא?
3:09 pm on June 27th, 2010
איזה פוסט יפה, מריחים את ניחוח החופשה המלוח מהמילים…
למרות סלידתי הנוראית מהקיץ ומעודף האור והחום הצלחתי להתפעל. אמא היא קומבינה של תלמה ולואיז, לא? קצת אייטיז, קצת תלתלים, קצת גוף של ילדה בת 20… כל מה שהיא הורישה לנו!
ההפקות משעשעות למדי. נראה לי שכישראלים אנחנו יכולים לראות את הפער בין המציאות הלוהטת, המיוזעת והדי דוחה מתפרשת כמשהו די אקזוטי ומעניין בעיני אירופאים. זה מצחיק, שגמלים ונופים מדבריים נתפסים כמשהו מסתורי ואתני ואפנתי. אצלנו זה מתקשר לקיר הנושא של שכנינו הבדואים בכיתה ד.
וברוח כיתה ד’, קידר יערה המשיכי כך
9:43 pm on June 27th, 2010
uhh, that’s fun!!
11:32 am on June 28th, 2010
סופה במדבר… רילי?
אני אומרת, שעל אף הקושי שלי עם החום (אני ורותרות חולקות סיוט עתיק יומין) עשית לי ממש חשק ללבוש את הפלטה של neutral באילוסטרייטור ולהתמזג עם הטבע.
התמונות שצילמת מהממות!
אה, כן.. ואהבה.. הרבה. יא מוצלחת אחת.
9:29 am on June 30th, 2010
לפני שלוש שנים עברתי לגור בנגב ולקח לי כמה זמן להבין שאני לא באיזו חופשה מתמשכת, שהדיונות, הגמלים והגלימות המתנפנפות של הבדואים הם מראות שיגרתיים בחיי. בהחלט מעורר השראה ומחייב רומנטיזציה.
פוסט מקסים והצילומים שלך מהממים.
11:06 am on June 30th, 2010
מאיפה הבאת את התמונות היפות האלה?!
בית האופרה של דובאי הוא אחד המבנים הסקסיים שראיתי מימי. בכלל דובאי היא עיר מרתקת מבחינה ארכיטקטונית, חבל שאנחנו לא יכולים להגיע לשם.
לגבי ים המלח, אני גיליתי את המקום הזה לפני 6 שנים ומאז אין שנה שאני לא נמצאת שם לפחות פעם אחת.
שמחה שנהנת!
שרונה
6:01 pm on July 1st, 2010
SDNY – אני מקווה שלא תסבול נורא בשבוע הבא בברלין… איזה כיף לך!
יפעת – געגועים! תודה יקירתי. ובהצלחה! אוהבת אותך.
butters – התגעגעתי גם
אכן מדובר בבד מודפס, שככל הנראה עבר גם כביסה כלשהי.
אמא – שמחה שהצלחת להנות עם ילדה בת 15
היה פשוט מעולה!
רורו – את יודעת שבכל מקרה השמלה תהיה עלי נכון?
iris – תודה רבה!
bella – תודה רבה יקירתי
ספי – בהחלט, זה טרנד קבוע למרות שהשנה הוא חזק יותר ואני מניחה שזה קשור לזוועות והעיר הגדולה באבו דאבי…
שש – הרגת אותי מצחוק. גם באבחנה המדויקת לגבי הקשר בין אמא לתלמה ולואיז, וגם בקשר לקיר שכנינו הבדואים. ברור לך שאני הייתי ועדת קישוט שציירה כל שנה את הבדואי האקזוטי הזה
מיכל♥ג’וש – לב גדול בחזרה. ורוד וירוק וזהב, יו נואו…
סיפור הפרוורים, יא חמוד. עברת כבר לירושלים? אני נרגשת.
waxi – אהבה בחזרה אהובתי! כמה מדויק, פלטת נטורל של האילוסטרייטור. אני גם אוהבת את פלטת האבנים
Miri Admoni – תודה רבה. המדבר הוא בהחלט יותר רומנטי במבט מרחוק…
שרונה – תודה מותק. אני בהחלט מתכננת לחזור לשם לפחות פעם בשנה. אני מקווה לפחות
