מכירים את הרגעים האלה שבהם קורים לכם צירופי מקרים מטורפים כאלה? מהסוג שאי אפשר להאמין שהם קרו? שאומרים שהעולם קטן, או שהדלתות מסתובבות או שיש גורל, ואין בכלל מקריות, וחוזרים שוב ושוב על הפרטים ולא מאמינים?
אז היום קרה לי אחד כזה:
ב 21 לפברואר בשנת 2009 אחותי טיילה בגן העיר והסתכלה לתוך החנות הסגורה של “קפה יהודית” בגן העיר. יהודית, למי שלא הכיר, היתה יהודית שרון, בעלת הקונדיטוריה ההונגרית המיתולוגית המפורסמת של תל אביב. 21 שנים היא התקיימה בהצלחה גדולה, ואפילו ארחה בה את נשיא הונגריה פעם.
יהודית נפטרה במפתיע לפני יותר משנה, ומאז ועד לא מזמן החנות היתה נטושה.
אחותי שמה לב לפוסטר נוגע ללב שהיה תלוי עדיין על הקיר, צילמה את התמונה הבאה והעלתה אותה לפייסבוק שלה: אפשר לראות שהיא גם תייגה אותי בתמונה.
פוסטר של דוגמנית על שנפטרה, שהוקדש לקונדיטורית על שנפטרה, ושתיהן יחד תיעוד לסצינה התל אביבית המיתולוגית של תל אביב בשנות השמונים, מסוג הוינטג’ המרגש ששתינו מאוד אוהבות.
נמשיך בסיפור:
בתאריך 1.4.2010 העליתי כאן בבלוג פוסט שהוקדש כולו לתמי בן עמי, עם תמונות מהממות שנאספו לצורך מדור בהשראתה.
צילום הנחש האגדי של בן לם. מתוך קטלוג התערוכה "הבזקי זוהר - צילום אופנה בראי המאה" אוצרת נורית בת-יער, מוזיאון לצילום בתל-חי.
אציין לפני שאמשיך בסיפור, שהמשפחה שלי היא מקוראיי האדוקים. לטס פייס איט - אני גם לא משאירה להם הרבה ברירות 
היום בבוקר אבא שלי לקח למוסך שלו ברעננה את האוטו החדש (הקודם נגנב באכזריות) לצרכי התקנות שונות.
בעודו יושב עם בעל המוסך במשרדו, משך את עיניו פוסטר שהיה תלוי על הקיר מאחורי הבעלים.
שימו לב לתמונה הבאה:
והנה יותר מקרוב:
אבא שלי, שלא היה מודע בכלל לתמונה ההיא שצילמה אחותי, אבל זכר את הפוסט שלי האחרון, היה די מסוקרן למראה הפוסטר, ושאל את בעל המוסך אם מותר להתעניין מה פשרו.
בעל המוסך – שלום בן-עמי (מוסך מומלץ לדברי אבא )השיב שתמי היתה אחותו. האמת שאפשר ממש לראות את הדמיון ביניהם.
הפוסטר התגלגל לידיו דרך קרוב משפחה שעובד בקסטרו, ושהיה מעורב בשיפוצים של קפה יהודית, (שהפכה בעצם ממש לא מזמן להרחבה לסניף של קסטרו) . בשבוע הבא קסטרו חוגגים שם את פתיחת הסניף המחודש…
אבא שלי היה מאוד נרגש ואפילו הראה לו את הפוסט ההוא בבלוג שלי. הוא התקשר אלי מיד בבוקר
לספר את הסיפור, אני כמובן ישר נזכרתי בצילום ההוא של אחותי, והנה כל הסיפור לפניכם
שיהיה שבוע נעים וקל.
יערה.
9:16 pm on April 11th, 2010
היסטרי!!!!
9:26 pm on April 11th, 2010
אני אגיב באריכות מאוחר יותר, רק בשביל להגביר את המתח – את הפוסטר צילמתי בפברואר של שנה שעברה. סתם שמרתי את זה במחשב..
9:26 pm on April 11th, 2010
הזוי הזוי הזוי
9:29 pm on April 11th, 2010
אנחנו חיים במדינה פצפונית…
9:30 pm on April 11th, 2010
מטורף לגמרי.
רק למה פריט אספנים יוקרתי שכזה נתלה דווקא במוסך…?
9:38 pm on April 11th, 2010
צירוף מקרים היסטרי! אני מתה על סיפורים שכאלה!
9:43 pm on April 11th, 2010
[...] This post was mentioned on Twitter by yaaronet242. yaaronet242 said: פוסט חדש בבלוג – הסיפור ההזוי על הפוסטר של תמי בן עמי. לחובבי צירופי מקרים הזויים, ווינטג' ישראלי משנות השמונים http://tinyurl.com/yfx5ez2 [...]
9:51 pm on April 11th, 2010
בתמי בן עמי יש משהו מאד מסתורי. מיסטי ורב עוצמה. זה פורץ מכל התמונות שלה.
הסיפור מעורר.
9:51 pm on April 11th, 2010
מאיר, מאיר, מאיר.
לא קראת?
10:33 pm on April 11th, 2010
SDNY – אני ממתינה בקוצר רוח לתמונות של אמא שלך איתה…
shisha – צודקת, תיקנתי
אבא – not the first time – not the last time
נעלולה – נכון. זה מטורף כמה קטן הכל, ומצד שני היה כאן איזה רצף משונה…
מאיר – משרדו של בעל המוסך – מקדשו
noa – תודה יקירתי. גם אני פריקית של סיפורים כאלה…
Ifat Guy – תודה רבה!
10:34 pm on April 11th, 2010
כמו שאני רגיל לומר:
אין דברים כאלה…פשוט אין דברים כאלההה…..אני אשתף אותך בקצרה בצירוף מיקרים הזוי שקרה לי לאחרונה….היינו 3 חברים בדרך לחתונה בצפון וחיפשנו מקום לאכול בדרך….אכשהו הגענו לחומוסיה לייד קיסריה באמצע חורשה…משהוא נטוש לחלוטין……איך שאנו מכנים את הרכב אפילו עוד לא יוצאים מהאוטו פתאום אני אומר לחבר שלי תגיד זה לא *ביפ* אנחנו מסתכלים ומי יושב מנגב חומס חבר שלנו מהישוב שהוא הנמסיס המושבע של החבר שבדיוק מתחתן באותו יום שאנחנו בדרך לחתונה שלו…….ועל כאלה דברים נאמר….אין דברים כאלה……..פשוט אין דברים כאלה…..חחחחחחחחחחח
10:44 pm on April 11th, 2010
ואני פגשתי את אחותם הנוספת, אישה נאה עם ילדים מקסימים ונכדים מהממיםממש כאן בניו יורק בדיוק לפני שנה.
10:52 pm on April 11th, 2010
האמת היא שמה שעצר אותי מול הפוסטר הוא המשמעות האירונית שעולה מהפוסטר הזה. תחשבו – דוגמנית-על שאומרת – כשבא לי עוגה טובה אני באה ליהודית. סליחה, מתי בדיוק בא לך עוגה טובה? ואם בא לך עוגה טובה, את באה ליהודית? בדיוק לקונדיטוריה ההונגרית שבה קיורטוש הוא הדבר הכי דיאטתי שבה? נפסלה עקב חוסר אמינות.
זו היתה הסיבה שצילמתי את הפוסטר. אני זוכרת שזה פשוט הצחיק אותי נורא. כמובן, הצחיק אותי תוך בליסת סופגנייה לוהטת במילוי ריבת חלב, או משהו כזה. אבל בדיעבד, כשיהודית נפטרה ונשאר החלל האפור והריק, זה באמת קיבל משמעות חדשה, ועוד איך נוגעת ללב…..
צירוף מקרים קטלני ביותר. מה שמדהים מכל הסיפור הוא שאבא שם לב בכלל לפוסטר הזה..:-).
10:52 pm on April 11th, 2010
והכותרת של הפוסט הזה צריכה להיות – הפוסטר, הפוסט והפאסט
PAST
12:22 am on April 12th, 2010
חשוב לציין גם מעל במה זו שצירופי מקרים שכאלה נמשכים אלייך כהדפסי נחש לתמי בן עמי:
http://ohmygodilovejosh.blogspot.com/2009/12/blog-post_17.html
12:42 am on April 12th, 2010
אגב,אחותם רוזי היתה חברה מאוד טובה של אורי ותמי,עד פיצוץ צפוי עם תמי…
9:46 am on April 12th, 2010
עולם קטן…..
9:56 am on April 12th, 2010
איזה סיפור מדהים! לא היה לי מושג שיהודית נפטרה והמקום נסגר. סבתא שלי ז”ל תמיד לקחה אותי לשם. לנצח אזכור את מרק הדובדבנים הנפלא שלה. אפילו כתבתי שם שיר
10:33 am on April 12th, 2010
לייק.
11:00 am on April 12th, 2010
סיפור פול אוסטרי יפה שכזה, שאם היית כותבת אותו בספר הוא היה לא אמין מרוב מקריות מצטרפת. בשביל זה מצוין שיש בלוגים. והוכחות מצולמות. ומשפחה מחוייבת שכזאת.
11:06 am on April 12th, 2010
זה באמתת צירוף מרקים מדהים שנועד לבלוג שלך.
תודה רבה שכתבת על זה.
2:04 pm on April 12th, 2010
Butters – תודה יקירי. באמת סיפור הזוי!! ומה זה החומוס הזה בחורשה, הסתקרנתי.
nophar – איזה קטע. אני חושבת שההורים שלי הכירו אותה פעם מזמן.
shisha – אפילו שזו לא הפעם הראשונה שקרו לנו צרופי מקרים הזויים ומופרעים בעבר – ע”ע המכבסה! נזכרתי בזה פתאום
)
מיכל♥ג’וש – שכחתי מזה בעצמי! זה בהחלט היה יום שכזה. וזה היה מדהים
בלהה – תמיד אפשר לסמוך עלייך שתביאי קצת רכילות מהבוהמה
נופר – לגמרי! עולם קטן והזוי…
שרונה – תודה. אני סקרנית עכשיו לגבי מרק הדובדבנים והשיר (:
אליש – לייק ווייז האני!
כנרת – תודה! האמת שבאמת היו כאן את כל המרכיבים שדרושים להרכבת סיפור, כולל המחלה המשפחתית לתעד, לצלם, לכתוב ולהיות אונליין…
sefi – תודה רבה לך! שימחת אותי מאוד
שיהיה יום מעולה.
3:04 pm on April 12th, 2010
מותק, אחד הסיפורים הטובים ולמרות שתמי גרה בבנין מולנו כל ילדותי צר לי שאין לי תמונה להוסיף
3:31 pm on April 12th, 2010
הזוי והיסטרי ביחד. גם קצת קריפי, אבל מרתק! הכי דלתות מסתובבות, וואו!
3:45 pm on April 12th, 2010
ולתמי אגב, לא היה רשיון כלל וכלל
7:00 pm on April 12th, 2010
נירה, לא ידעתי את זה! איך אין תיעוד לפרט המדהים הזה בעברך?
Hilla Ohayon – תודה יקירתי!
ח ל י – לכבוד לי לארח אותך בבלוג
ותודה שהוספת את הפרט הביוגרפי המשעשע הזה.
אגב, ראיתי תמונות שלך עם תמי בפייסבוק של סמדר גנזי, איזה מדהימות!
8:45 pm on April 12th, 2010
ואם תרצי צירוף מקרים נוסף לאתמול בערב, בזיפזופ אקראי נעצרתי באחד הערוצים על תוכנית נפלאה לזכרה של תמי בן עמי
11:57 pm on April 12th, 2010
מה נותר לי להגיד- סיפור מקסים!
מדובר באבני דרך בתרבות התל אביבית
וריספרט לאבא התותח שלא רק קורא באדיקות
אלא גם מיישם
12:07 am on April 13th, 2010
תודה, רורו
8:55 am on April 13th, 2010
פרסמתי את השיר בשבילך – http://sharonabaaron.blogspot.com/2010/04/blog-post_13.html
7:51 pm on April 13th, 2010
its a small world after all!
9:16 am on April 14th, 2010
Bracha – קיבלנו אתמול הוכחה ניצחת למקריות
רורו – תודה מותק
))
שרונה – תודה רבה! השיר מקסים!
סיפור הפרוורים – נו נו התקבלת???
10:30 pm on April 14th, 2010
טרם, המתח בעיצומו.