יערונת.
התרגשתי והתעודדתי. אני חושבת שאחזור ואקרא את הפוסט הזה פעם בשבוע.
תודה על הכנות והשיתוף.
נשיקות.

בסופו של דבר, זה די כיף שאפשר בכלל לשאול את עצמנו אם היום אנחנו גאון או כשלון.
רוב האנשים שואלים את עצמם בעבודה אם סלט טונה או פריכית.
אז זה לפעמים מנחם אותי בימים של כשלון…

אצלנו בבית לא נשארה עין אחת יבשה

עיירה-
אני קורא את הפוסט הזה
מתרגש ממנו, מכיר טוב את חלקיו , מזדהה
מקנא בכישרון (הנוסף) הזה שלך לתרגם תחושות לכאלו מילים
וחושב שכנראה הקלישאה נכונה, מהימים האלו, הכי אפלים, יצמחו בעתיד הימים הכי טובים שלך. הם יהיו כנראה הכוח שיניע אותך ויפרה אותך.

את מהממת אותי

….איך אומרים? חכי שנייה, נתפס לי משהו בגרון

אני לא יודעת אם התרגשתי מהאזכור שלי (הנאום שלי לטקס האוסקר של האזכורים בבלוגים מוכן הרי כבר שנים וסופסוף אני יכולה להתאמן עליו!!!) או מהכנות המדהימה שלך, הפתיחות והיכולת לפרוש את החולשה במילים. זה לא מובן מאליו, וכמו שנעמי כותבת: קלקבד. שזה אומר, כל הכבוד. אני מקווה שעצם הכתיבה גם יש בה כח מרפא….

אם יורשה לי להוסיף לספר היציאה מהארון של שישה – עצה נוספת מניסיוני הפתלתל בעולם היצירה הוא לעולם לא להראות יצירה בשלבי החיתולים. מדובר בשלב נפשי רגיש להפליא וכל מילה שלא במקום, עלולה גם לסרס את העבודה וגם לסרס את המבקר. ומבקרים טובים וקרובים הם נכס שאין לו שיעור. תאמיני לי.

ועוד דבר. עצה שקשה מאוד ליישם, אומנם, אבל בכל זאת, שתישאר לך בראש ויום אחד גם היא תמצא את מקומה בחייך: רצוי למצוא את החיזוקים מבפנים ולא מבחוץ. זה כרוך בהרבה ניסיון, הרבה חבטות, אבל גם באמונה פנימית חזקה שכשאתה עושה דבר טוב, אתה פשוט יודע את זה. הרבה פעמים יש נטייה לעשות חצי עבודה, ולבדוק אם במקרה זה עובד גם ככה. זה אף פעם לא עובד ככה, זה אף פעם לא עובד אם זה לא בא ממעמקים, מהנשימה ומהנשמה.

ודבר אחרון, המלצה על הספר המדהים של ד”ר סוס: אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים (או כמו שנעמי אומרת- מפלאים). אין ספר מקסים מזה על יצירה, על הייסורים והקשיים שבדרך, אבל גם על האושר הגדול. אני אצטט מהדף האחרון ברשותו של ד”ר סוס

לבד,
אם תאהב זאת, או לא תאהב,
לבד זה המצב,
שתהיה בו זמן רב.

כשתהיה לבד, יש סיכוי לא רע
שתראה דברים מפחידים נורא.
יש כאלה, בדרך בין שם ובין הלאה,
שיפחידו אותך להמשיך למעלה.

אך אתה תמשיך,
גם אם יש סערה,
ותמשיך
אם אורב האויב הנורא,
ותמשיך
גם אם קרוק-קרע צועק מעליך,
ותמשיך
אם בקעות נבקעות לרגלייך
ודולפות נעלייך.

תגיע רחוק,
ותמשיך ותצעד,
עם כל בעיה תתמודד מיד.

לפעמים תסתבך,
לפעמים יש צרות,
תסתבך,
בין המון ציפורים מוזרות.
תתקדם בזהירות,
בתבונה, זה לא קל.
החיים הם חוכמה של שיווי משקל.
רק תזכור להיות זריז ואמין,
ואסור שתחליף רגל שמאל בימין.

תצליח? נכון?
תצליח! נכון!
( תשעים ותשעה אחוז בטחון )
ילד , אתה עוד תזיז הרים !!

שש, גם את עוד תזיזי הרים!
ואת זה, שישה מהאזכור בבלוג אמרה

את הדיבור וההזדהות המלאה על הנושא כבר העברנו בצורה אישית, אבל זה היה מדהים לקרוא את הטקסט הזה, ולהזדהות עם כל מילה, פשוט כל מילה. (כולל עניין האחות הפסיכולוגית התורנית )

מאוד מחזק לפגוש אנשים שחשים את אותן תחושות כמוך, ויכולים לחזק אותך ברגעים היותר מורכבים מתוך הכרות מלאה עם התחושות והקשיים המאוד ספציפיים האלו.
וזה לגמרי כך כשאני קוראת את דברייך.
עשית לי את הערב

מיי דיר,
מה אני אגיד לך, כתבת אותי ..וכמו שזה נראה כרגע תתחילי לבדוק טראפיק על הפוסט הזה, אה?
עוד תראי שמה שיוצא לך מיום כישלון זאת גאונות כתובה.
אני יכולה לומר לך דבר אחד שהבנתי אחרי השיחות שלנו על זה… זה חוק הקוטביות.. אחד לא יכול להתקיים בלי השני.. כמו שאין טוב בלי רע וכיו”ב.. החלק הקשה הוא, כמו שאמרת “בלקבל את זה”..
לפני שבועיים שמעתי באיזו הרצאה משפט שהולך איתי ונראה לי הולם בהקשר של חבלי הלידה שעברת (גם עם הפוסט הזה)… “אומץ הוא אמונה”…
והתסמונת הזאת ששישה (ותודה לך!) הגדירה מקורה בדיוק שם. באמונה. ואת כבר מאמינה.. לכן כתבת.
אה, כן.. ותזכרי.. הרבה יותר כיף להיות כישלון “בחיים האזרחיים”.. כי הגאונות שבאה אחכ מפצה על זה ביג טיים.
מחכה לשבת איתך על כוס יין. לא משנה באיזה יום.

לאב יו!

חכמה שישה
אולי צריך לאבד מדי פעם את המוג’ו כד להעריך כשהוא שם
פוסט יפה

יערונת! איזה פוסט ואיזה טיימינג. תודה על זה

אהבתי מאוד ונהניתי מהאמיתיות והאנושיות
בהצחלה בדרך
וההצלחה מצויה בדרך עצמה ולא בתוצאותיה
תודה..

מהממת.
התרגשתי… התרגשתי כי הפוסט רלוונטי לכל אחת ואחד… לא לכולם מתאים לאבד את רשת הבטחון.. זה בסדר.. הרי נוצרנו שונים…אבל לשואלי השאלה הגדולה יש משמעות נוספת.. קוראים לה להרגיש..את החיים לטוב ולרע… לתת לתובנה להכנס עמוק בלב.. ככה.. בהרמה להנחתה.. יהיו עוד מלא משברים.. אבל כמו שאחותך יעצה ( מתה להכיר אותה דרך אגב..) גם הצלחות.. תלוי בך ורק בך…כי את כבר הרווחת.. את המשמעות של היצירה.. את חוסר הפשרה ואת הרצון לתת את יערה כיערה… ו.. נקנח במשפט קלישאתי אך נכון.. לכל סוף יש התחלה חדשה ויהיו עוד סופים על מנת לפנות דרך להתחלות חדשות…החיים מורכבים מצמתים שבהם צריך לבחור כיוון חדש..זה קורה ויקרה עוד הרבה פעמים… אז מה…:)) תשתמשי באינטואיציה הבריאה שלך.. כבר נשכח שלאדם יש חושים נוספים מעבר למה שרואים…
אהבה…

ובדיוק על יצירתיות נפילות ועליות
מבט קצת אחר ומאוד מעניין
http://blog.ted.com/2009/02/elizabeth_gilbe.php
שווה מאוד.

יערונת מקסימה

מזדהה עם כל מילה. ומוסיפה ציטוט של רוזוולט שיוסי ורדי נוהג לצטט ותמיד מעניק לי כוחות בימים קשים:

The Man in the Arena

It is not the critic who counts; not the man who points out how the strong man stumbles, or where the doer of deeds could have done them better. The credit belongs to the man who is actually in the arena, whose face is marred by dust and sweat and blood; who strives valiantly; who errs, who comes short again and again, because there is no effort without error and shortcoming; but who does actually strive to do the deeds; who knows great enthusiasms, the great devotions; who spends himself in a worthy cause; who at the best knows in the end the triumph of high achievement, and who at the worst, if he fails, at least fails while daring greatly, so that his place shall never be with those cold and timid souls who neither know victory nor defeat.

שיקו
אצטרף לקודמי,אכן ריגשת והפגנת אומץ רב
גם אם מרחוק ולא על בסיס קבוע,מעריכה מאחלת לך הצלחה ואושר
נשיקות נועה

יום מוג’ו יום מג’נונו….
תגידי לאן את ממהרת?מה קרה ?מי מת
?
לנו יש סבלנות ,אורך רוח ואמונה בך
את יודעת שאת גאון של אמא… !
גם אם יוצא משהוא לא כל כך מוצלח אז מה?
גם לך מותר
מה את אלוהים?
..
נשיקות

האמת, לא משהו- יצא קצת בנאלי הפעם..

נראה לך!?? – לא התרגשתי ככה מאז במבי! יערה בא לי להביא לך בוסה ענקית על הלחי!

שישה פרום דה בלוג- קצת גנגסטרי…

אני לקראת מבחני הכניסה לבתי הספר השונים – ואין לכן מושג כמה זה היה במקום

סופר בהצלחה!

Well, I didn’t know about your latest life adventures. Loved reading your thoughts.
Smart sister you got there

יפה ואמיתי ומהלב. וכמובן, מרגישה אותו דבר כמוך…
ואם כולם כאן מרגישים אותו דבר, אז צרת רבים היא לא נחמה, היא רק אומרת שכולנו נורמליים.

יערה -
איזה כייף לנו שאף אנחנו, מהדור של הורייך, מצליחים, גם אחרי דרך ארוכת-שנים ונסיון,
להתפעל ולהתרגש (ובעצם – גם להיות קצת מופתעים) ממך ומסיפורייך.
כאשר קראו אותך “יערה” בלידתך – היתה זו אמירה להבטחה מפליגה.
והנה – הדבש ניגר וניגר מתוך יערה מדונגת זו ,
ואנחנו – נמסים, מתגאים – ומפרגנים !
רחוקים (רק גיאוגרפית) אך אוהבים מחבקים מאד
שולי ושאול

פתחתי את דה מרקר וראיתי את הפרגון המדהים של אתי ומיד רצתי לקרוא את הבלוג שלך.

מקסים, מרגש ומלא נוכחות

מאחלת הרבה הצלחה

הגר

תודה תודה תודה. הגעתי לפה מהבלוג של יובל סער. ועכשיו אני מבינה למה! נראה לי שאאמץ את הרעיון שמישהו כתב פה- לקרוא את זה פעם בשבוע. לחיי ההולכים בדרך היצירה שהיא דרך הלב. תודה

אביגיל – תודה רבה וברוכה הבאה. תגובה משמחת מאוד. גם נחשפתי בעצמי לרשימות שלך וגם אעקוב אחריהן. לחיי הלב

תמר ל – קודם כל מזל טוב על החיים החדשים, אני בטוחה שאנחנו מרגישות וחוות דברים דומים כל יום.
התגובה שלך מדויקת לגמרי – אני אוסיף לה גם את העניין של אתגר – זה גם מזכיר לי קורס שלקחנו יחד
אבל באמת בלי קשר – זה תרגיל מאתגר ומעניין ומלמד, ואני מקווה שנצליח בו שתינו.
המון תודה שבאת לבקר!

כן, חשוב לזכור תמיד מה אנחנו שווים.
גם כשקמים על רגל שמאל ונוחתים על הפרצוף
אני חושב שכל כישרון בא עם איזשהו פחד שמתלווה אליו. אם זה פחד מכשלון או מהצלחה, והפחדים הרגילים של “אף אחד לא יאהב את זה”. המצפון ואמת המדידה שלנו בתור יוצרים בכל תחום שהוא הם אלה שמסננים את הרגשות הללו ביום יום, אך בימים כאלה -טוב שיש לך חברים שיזכירו לך כמה את מוכשרת ומהממת, ויעלו אותך שוב על הגל
ויש גלים
אז תעלי על הגלשן ויאללה!
יצאה לי אנלוגיה מוזרה, אבל יו גט דב פוינט
נשיקות